משאת בנימין רלג

שהאחד מהן טעה בין המקומות והכי נמי אמרינן לענין שעד אחד אומר בב' בחודש ועד אחד אומר בג' בחודש עדותן קיימת דאיכא למימר דתרווייהו אחד יומא מסהידו וטעו בעיבורא דירחא וכה"ג אשכחן טובא בתלמודא דכל היכא דאיכא למיתלי בטעותא תלינן בטעותא ולא בשיקרא ועי"ל דאפילו אי מחזיקינן להו בשקרא ולא בטעותא לאו כלום הוא חדא דפלגינן דבוריה ואמרינן האי ודאי שקר הוא שהרי הבן לא היה אצל כל המעשים אבל מה שאמרו ששניהם נהרגים ודאי אמת הוא ודמי הא מילתא לאחד אומר מת ואחד אומר נהרג דמתירין את האשה ואע"פ שאחד מהן משקר ואפי"ה עדותן קיימת דמאי נפקא מינה לן אם מת או נהרג דסוף כל סוף אינו חי וה"נ מאי נפקא לן מינה אם הבן היה אצל המעשים אם לאו דסוף כל סוף נהרגו וקי"ל נמי כרבא דאמר פלוני רבעני לרצוני נהרג פלוני על ידו ואע"ג דאינו נאמן על עצמו משום דאין אדם משים עצמו רשע נאמן הוא על חבירו ופלגינן דבוריה ולא אמרינן מדהא ליתא הא נמי ליתא דהא בהא תליא דחד מעשה הוא ק"ו ובנ"ד דשני מעשי' הם מכ"ש שיש לנו לומר שזה שנהרגו שניהם נאמנים וזה שהעידו ששניהם היו בהם כל הסימנים הנ"ל אינו נאמן דהא לאו הא בהא תליא ועי"ל שהנכרי מל"ת נאמן הוא להתיר את האשה אבל אינו נאמן לאסור את האשה כמו שכתב מהר"ר דוד כהן בתשובה והרב ב"י מביא דבריו בטור א"ה סימן י"ז וה"נ נאמן הנכרי לומר שנהרגו ומתירין את נשותיהם ואינו נאמן לומר שהבן היה אצל כל המעשים ומכדי עדות זה היינו אוסרין את נשותיהם סוף דבר אני אומר שעל פי ג' עדים יקום דבר להתיר את הנשי' הנזכרות דהיינו מהר"ר ירחמיאל והר"ר עוזר וכמר אברהם בר שבתי על פיהם אני סומך להתיר את הנשים אם דעתו דמר יסכים לדברי וכ"ש אם שאר זקני הוראה מסכימים ג"כ לשריותא אמנם אנכי לבדי על בינתי לא אשען ובאמת שהארכתי יותר מדאי בענין זה במקום שהיה לי לקצר מפני שידעתי דרך קצת חכמי דורינו יצ"ו דרך ישכון אור להסתלק מכל ספק שבעולם והכל לשם שמים כי מיראת הוראה ואם לא שיעלה בידם הלכה פסוקה וברורה עד שלא יפול בה שום דבר מחלקי הסותר ודרכם דרך טובה וישרה בכל שאר הוראות אמנם בעיגונא דאיתתא לא כן אנכי עמדי רק אנכי הולך בעקבי הצאן הרועים הקדמונים והאחרונים שבקשו צדדים צידי צדדים בכל מאמצי כחם להקל בעיגונא דאיתתא וכמו שהבאתי דבריהם למעלה ומי לנו גדול כהרב בעל תרומת הדשן שהקל בעדות נכרי מפי נכרי שאעפ"י שהנכרי הראשון לא היה מל"ת רק על ידי שאלה ולא בעינן מל"ת רק שהנכרי שמספר לפני ישראל ואע"פ שבתלמוד שלנו ובירושלמי מסיק סתמא דבעינן נכרי מל"ת בלי שאלה ולא מחלק בין נכרי מספר לפני נכרי אחר או לפני ישראל ומדעתו ומסברתו כתב הרב דברים הללו. גם הרב ר"י קארו בשם רבו רבי יעקב בי רב בעובדא שזימן שני ישמעאלים התיר את האשה מדעתו ומסברתו. ואע"ג דיש טובא לפקפק בשריותא ההוא גם הרב רבי אליה מזרחי בתשובה בסי' ל"ו כתב בהדיא דכל היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא בדינים הללו יש להקל משום עיגונא דאיתתא והביא ראיה ממסכת עדיות שכל אלו גאוני עולם סמכו עצמם על דברי חכמים הקדמונים שפתחו להם פתח ושער להורות הדרך שאין להחמיר רק בגוף העדות שיעידו דבר ברור ומיתה ודאית ולא בספיקות וחששות במל"ת ושאר אמתלאות וכדאמרינן בבכורות כי אקילו רבנן בסופו בתחילתו לא אקילו ופתח זה שפתחו חכמים ז"ל הראשונים והאחרונים הוא השער לה' צדיקים יבואו בו כדברי הרובץ תחת עול משא יסורים קשים ימים רבים עד בלי די ויותר מדאי הוא הקטן בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל: כותב וחותם יום ו' לפרשת את הברכה אשר תשמעון שע"ט לפ"ק: קי למאן דחדידיה ליה סכיניה ארי דכי עילאי פורסניה ושעתיה תרמיניה הוא אהובי בני הגדול ר"מ ואב"ד מהר"ר יעקל נר"ו: אשר שארת לענין החולץ שחלק הנכסים עם היבמה כתקנת הקהילות והחולץ מחזיק בחצי הנכסים והאב טוען שהוא קודם