משאת בנימין רלא

העד הראשון אני יודע בבירור שפלוני נהרג או שיאמר באותו מקום נהרג או באותו יום נהרג או שיאמר הדברים המורים על אמיתת הענין כך וכך אירע המעשה וכיוצא בזה סומכין על עדותו אעפ"י שלא שאלו אותו איך הוא יודע אם ראה הענין או אם שמע הענין מפי אחרים אבל בענין אחר אין סומכין על עדותו דחיישינן לקול הברה בעלמא ועיין בטור א"ה סי' י"ז מה שכתב הרב ב"י בשם רבינו משולם ותשובה להרמב"ן ז"ל ובנ"ד אע"ג שהנכרי וואליך העיד סתמא שנהרגו מ"מ סומכין על עדותו חדא מאחר שהנכרי היה לו קצת שייכות לאותן הנהרגים מכח פדיון שהבטיח לזה מהרר"י ז"ל ועוד שהנכרי לא סיפר דרך שמועות אלא נתכווין להודיע הדבר למהרר"י הנ"ל אמרינן כיון דמעייל נפשיה להודיע הדבר למהרר"י הנ"ל אי לאו דקים ליה הכי שנהרגו לא הוה אמר הכי וכה"ג כתב הרב ב"י בשם הריטב"א ז"ל אההיא מאן איכא בי חיואי ומאן איכא בי חסא דכיון דמעייל נפשיה לאכרוזי ולמימר הכי אי לאו דקים ליה הכי דשכיב לא הוה אמר ואכתי יש לפקפק בנ"ד דיש לחוש שמא לא מצאו ולא ראו ההרוגים עד שלשה ימים אחר הריגתן שאז אין מעידין עליהם ובשלמא כל הנך חששות אחריני דלעיל אין חוששין כל זמן שלא מוכח כלום מדברי העדות כמו שכתבתי למעלה בשם מור"ם ובשם גדולים האחרונים אבל האי חששא שמא לאחר שלשה ימים נראה דאין להקל כל כך דפלוגתא דרבוותא הוא בספק זה וגדולים ורבים אוסרים בספק זה המה הרשב"א והר"ן והריטב"א וה"ה והריב"ש ואע"ג דהתוספות והרא"ש והטור כתב היכא דמספקא לן בהנך ג' ימים אזלינן לקולא. מ"מ גם הם לא הקילו אלא היכא דברור לן דאינו חבול בפניו כו"ע מודו דאזלינן לחומרא ובנ"ד כיון דרבים הם האוסרים אפילו אם אינו חבול בפניו גם לא ברור לן באותן הנהרגים אם היה חבול בפניו אם לא ויש להחמיר ולא להקל אמנם נראה להאי ספיקא אם הוא תוך ג' אם לאו היינו דוקא שעדים מעידים שמצאו אותן הרוגים ומספקא להו לעדים אם הוא תוך ג' אחר הריגתן אם לאו דספק חשוב הוא אבל בנ"ד מאן לימא לן שהעד הראשון שמצא אותן הרוגים ונסתפק לו אם הוא תוך שלשה ימים שמא ברור היה לעד הראשון שתוך ג' היה או שמא הוא בעצמו עשה ההריגה או ראה ההריגה ואנן הוא דמספקינן איך היה כה"ג נראה דיש להקל לכו"ע וכמו שכתב בת"ה סימן ר"מ והבאתי דבריו למעלה דאין אנו חוששין בכה"ג כל זמן שהעד העיד סתם מת או נהרג ותדע דהא מהרא"י ז"ל בפסקים וכתבים סי' רכ"ג בעובדא דמיידל אשת לעמל כתב וז"ל ומה שכתב דאיכא למיחש שמא ראוהו לאחר שלשה ימים ובפנים נחבלות גם זה תמצא בתשובה דלעיל באר הטיב דלא חיישינן להכי ע"כ ומדתלא השריותא בתשובה מוהר"ם שכתב דאין חוששין לאמתלא ולשום חששא אלא היכא דמוכח מתוך דברי העדות ורוצה לדמות האי ספיקא דתוך ג' ימים להנך ספיקות בתשובת מהר"ם ולמה לא תלה השריות' בתוספות והרא"ש והטור שכתבו בהדיא בספקא דתוך ג' ימים דאזלינן לקולא אלא ודאי ש"מ התוס' והרא"ש והטור לא מיירי אלא בעדים שמצאו הרוג ומספקא להו לעדות דליכא אלא חד ספיקא ובכה"ג פליגי עלייהו הרשב"א וכל הנך רבוותא דלעיל אבל היכא דאין אנו יודעין איך ידע העד הראשון ולדידן הוא דמספקא לן דאיכא ספק ספקא שמא ראו ההריגה אם תמצא לומר שלא ראו שמא תוך ג' מצא אותן ובכה"ג כולי עלמא מודו דאינו ספק גמור הוא אלא חששא בעלמא ודמי ממש לחששות דמוהר"ם דכ"ע מודו דאין חוששין ולפיכך תלה השריותא בתשובת מהר"ם והנה בארנו והוכחנו דעל פי עד הא' יש להתיר הנשים הנזכרת: עוד העיד הר"ר עוזר ששמע מפי ישראל בסטנאב גם בקאמני"יץ שוה האיש ראובן ובנו שמעון בשובם ללכת לארצם נהרגו בדרך. גם עדות זה רפי דעתי מספיק להתיר הנשים ולא חיישינן לקול הברה בעלמא או לנכרי מל"ת כדלעיל שהרי זה ר' עוזר העי' בשם יהודים והיהודים העידו בפשיטות שנהרגו והוי ממש כמו שכתב הרמב"ם ז"ל דלעיל שהשומע מפי אשה או עבד שמת אפילו לא שמע אלא שמת סתם סגי: ומה שהעיד כמר אברהם בר שבתי כדאי הוא עדותו להתיר הנשים ואע"פ שאין כאן