משאת בנימין רכט

פי עדות זה ואע"ג דההוא עובדא היה נראה שיהודי היה שואל לחבירו כדי שישיבו הישמעאלים וכו' סבר הרב ז"ל דכל שאין שואלין לנכרי לא נפיק מידי מל"ת ע"כ וכה"ג כתבו גם כן מהרי"ק ומהרא"י בפסקים וכתבים ומשמע דלא נפיק מידי מל"ת אם לא ששאלוהו לאותו נכרי בהדיא גם הרב ר"מ פדואה היקל הרבה בענינים כאלו בתשובותיו סימן י"ז וסימן ל"ו ע"ש וש"מ שאין מדקדקין כל כך רק בגוף העדות שצריך שיעיד שמת או נהרג ודאי ושוב אין חוששין למידי אם לא שמוכח מתוך דברי העד כאשר מוכח בתשובת מהר"ם שהביא מהרא"י ז"ל בתשובה דלעיל מכל זה נראה שהנכרי וואליך שהגיד על הריגת האנשים הנ"ל מל"ת גמור הוא ולא הוי כמשיב על שאלה כמבואר היטב שלא שאל רק על הפדיון האנשים כמו שכתבתי. גם אין לחוש דמה שהעיד הנכרי סתם שנהרגו האנשים ולא פירש איך הוא יודע שנהרגו אם ראה ההריגה בשעת שנהרגו או שמצא אותן הרוגים והכיר אותן או שמע מפי אחרים שנהרגו ואם היה בשעת ההריגה וראה ההריגה צריך לדקדק ולחוש שמא אומר בדדמי ואם מצאן הרוגים צריך לדקדק האיך הכירן אותן אם ע"י סימנים מובהקים או שאינן מובהקים או בט"ע בלא סימנים ואיכא מ"ד דלא מהני ט"ע בנכרי או שמא מצאן ג' ימים אחר ההריגה ואם שמע מפי אחרים צריך לדקדק אם אותה אחרים היו מל"ת אם לאו ואף אם היו מל"ת אכתי צריך לדקדק אותן אחרים אם העידו בשמם ושם עירם ושם אביהם. כל זה נראה לכאורה דצריך דקדוק גדול וכדאמרינן בבכורות כי אקילו רבנן בסופו בתחילתו מי אקילו ופירש"י בסופו לאחר שכיוונו יפה שזה הוא הקילו חכמים בסוף עדותן והחזיקו אפילו בעבד ושפחה אבל מתחילת העדות דהיינו ראיית המת לא אקילו עד שיכירוהו יפה משמע שהכרת המת יהיה על צד הודאי והבירור גמור שלא יהיה בו שום ספק מ"מ נראה דלכל זה אין לחוש דהא קי"ל כת"ק דר' טרפון בפ' בתרא דיבמות דאית ליה עידי נשים אין צריכין דרישה וחקירה ואפי' לא אמר אלא מת סתם סגי. ואע"פ שהרב המגיד כתב דעד כאן לא פליגי אלא בדרישה וחקירה אבל לומר כיצד היה כו"ע מודו וכן כתב ריא"ז ההוא ודאי לכתחילה וכשהעד לפנינו צריך לשאול אותו כיצד אתה יודע אבל בדעבד אפילו אינו אומר אלא מת סתם סגי וכ"כ הר"ן ז"ל בהדיא בתשובה סי' ג' שאין צריך שיאמר העד ראיתיו שמת אלא כל שאמר מת די וכהנהו עובדא דבי חוואי ובי חסאי ואע"ג דמההוא דבכורות דלעיל משמע אפילו בדעבד אין להקל בכה"ג דלישנא דכי אקילו רבנן בסופו בתחילתו מי אקילו משמע אפי' בדעבד לא אקילו בכה"ג נראה שזה שאמרו בתחילתו מי אקילו לא בא למעט כשאומר העד מת סתם דזה ודאי דבר ברור כשאומר מת סתם ולא בא למעט רק דברים שרובן למיתה כגון מת תחת המפולת או נשכו נחש או עקרב וכיוצא בזה ואע"ג דמתוך פי' רש"י משמע דבעינן ראיית המת ושיכירוהו יפה היינו דווקא מי שראה המיתה אבל מי שלא ראה רק שמע במת סתם סגי וכן כתב נמי הרמב"ם ז"ל בסוף הלכות גירושין שהשומע מפי אשה ועבד שמת אפילו לא שמע אלא שמת סתם סגי אבל העד האשה או העבד שמעידין לפנינו ואומרים אני ראיתיו שמת שואלין אותו היאך ראית ובמה ידעת אם העיד בדבר ברור נאמן ואם העיד בדברים שרובן למיתה אין משיאין את אשתו וכתב הרב המגיד הטעם כשהעד הראשון בפנינו שואלין אותו כיון דאפשר לשואלו אבל כשאין העד הראשון לפנינו ועד השני העיד בשמו שא"א לשאול את עד הראשון אפילו לא אמר אלא מת סתם משיאין את אשתו והיכא דאפשר אפשר והיכא דלא אפשר לא אפשר וכה"ג כתב נמי בתרומת הדשן סי' ר"מ בשם תשובת מור"ם וז"ל דאם העיד העד לאחר שלשה ימים לא אמרינן לא תהני עדותו כדתנן אין מעידין עליו לאחר שלשה ימים דכיון דמעיד סתם שנהרג אמרינן דידע ודאי שנהרג כגון שראוהו מיד והכירוהו או שהיה עם ההורגים וראה שהרגוהו ע"כ ומסיק שם כשמסיח סתם שנהרג אינו מסיח בדבר דרגילי עלמא למימר בהו בדדמי אלא שאנו באין לחוש שמא לאחר שלשה ימים ראוהו כיון דהשתא דלאחר ג' ימים הוא מעיד ודאי כה"ג סמכינן אסתם דברים דכיון שמעיד שנהרג תלינן דידע בודאי שנהרג ולא חיישינן למילתא אחריתי ע"כ אלמא כל שאמר