משאת בנימין רכח

שוב ליכא לספוקי באיש אחר גם בהגהת מרדכי דסוף יבמות גבי נכרי אחד שאמר מעולם לא הרגתי אלא יהודי אחד שהיה מוליך י' ליטרין וכו' ובתשובת הרמב"ם בנכרית אחת שהעידה שנהרג יהודי שהיה עושה מלאכתינו בעכו וכו' וכל אלו התירו את נשותיהם אע"פ שלא העידו לא על שמם ולא על שם עירם דמאחר שאנו מכירין זה היהודי שהיה מוליך י' ליטרין גם מכירין אותו יהודי שהיה עושה מלאכתם בעכו תו ליכא לספוקי באיש אחר ובנ"ד נמי כיון שזה מהרר"י מכיר היהודי שהלך עם הנכרי וואליך ועל אותו יהודי העיד הוואליך שנהרג חשיב טפי משמו ושם עירו ואכתי איכא לדקדק טובא בנ"ד משום דלכאורה נראה שהנכרי וואליך שהעיד על הריגת האנשים הנ"ל לאו מל"ת גמור הוא מפני שהעד מהרר"י הנ"ל שאל את הנכרי תחלה על האנשים הנ"ל ועל פי שאלתו השיב לו הנכרי שנהרגו כמבואר בעדותו ודמי האי עובדא ממש לעובדא דפונדקית דסוף יבמות דאמרינן הת' מעשה באחד שחלה והביאו לפונדקי' ובחזרתם אמרו לפונדקית איה חבירנו אמרה להם מת וקברתיו והשיאו את אשתו וקאמר בגמרא דפונדקית נכרית מל"ת הוי ופריך והא קאמרו איה חבירינו ומשני כיון דחזיתינהו דבכיה אמרו לה איה חבירנו ע"כ וש"מ דאי לאו דבכיה קודם ששאלוה איה חבירינו לא היו משיאין את אשתו ובנ"ד נמי קאמר איה היהודי שהלך עמו לפדות את אביו אכן נראה דלא דמי דאלו התם כשאמרו לה איה חבירנו פשיטא שלא שאלו אלא אם הוא חי עדיין או מת ואלו בנ"ד פשוט שלא שאלו אלא לפדיון אם נפדה אם לאו והיאך נפדה אבל מיתה או הריגה מאן דכר שמיה שהרי בריא היה כשהלך עם הנכרי ותשובת הנכרי גם כן מוכח הכי שהרי השיב לו תחלה על הפדיון במה ששאלו ואחר כך סיפר לו במל"ת שנהרגו ואע"ג שראיתי להחכם בן לב ז"ל שכתב בתשובה אחת דבכה"ג לא חשיב מל"ת ובאמת שהתשובה של החכם הזה אינה בידי בעת הזאת אבל כמדומה לי שלא מטעם זה לבדו אסר שם את האשה אלא מטעמי אחריני גם לא מסתבר כלל לומר בכה"ג דלאו מל"ת הוא וכן נראה מדברי ריב"ש ז"ל שכתב בתשובה בסימן שע"ז ובסימן ש"פ שכל שלא שאלו לנכרי בפי' אם הוא חי או מת אע"פ שהנכרי מבין מתוך דבריהם שהם מדברים ומסתפקים אם הוא חי או מת ואח"כ אמר הנכרי שהוא מת ודאי הוא דהוי שפיר מל"ת ולא נאמר כדברי נביאות שהנכרי הבין כך כל זמן שלא שאלוהו בפירוש ומביא ראיה מפונדקית התם ודאי הבינה הנכרית שישאלוה על חביריהם שהניחו חולה בפונדקית ואעפ"כ כיון דבכתה קודם ששאלוה הוי מל"ת ובנ"ד נמי כיון שלא שאלו הר"ר ירחמיאל הנ"ל העד בפירוש אם הוא חי או מת לא נאמר דברי נביאות שהנכרי הבין ששאל לו אם הוא חי או מת וכן מוכח מדברי הנכרי שאם הבין ששאל לו אם הוא חי או מת היה לו להשיב מיד שנהרג ולא היה לו להשיב על הפדיון וכה"ג כתב שם הריב"ש ז"ל. הרי שהוכחנו יפה שבנ"ד הוי שפיר מל"ת גמור ואם יקשה לך איך נוכל להביא ראיה מדברי ריב"ש והוא בעצמו כתב בסוף התשובה שכל דבריו בנדון זה אינו אלא כנושא ונותן בהלכה אבל לענין מעשה אין לסמוך על דברים הללו ולא רצה להתיר האשה כלל בנדון שלו ודבריו הביא מורי מהרמא"י ז"ל לפסק הלכה בטור א"ע סי' י"ז סעיף ט' ואיברא ודאי הכי הוא אמנם אני ראיתי בתשובת הרב הגדול מוהר"ר יוסף קארו ז"ל בדיני נכרי מל"ת בענין שלמה כרוב שכתב לחכם אחד שלא רצה לסמוך על דברי הריב"ש מפני שהריב"ש עצמו לא סמך על הוראותיו ועל זה כתב הרר"י קארו ז"ל שאע"פ שהריב"ש עצמו חזר מהוראתו וכתב שיש להחמיר. חזרתו אינה חזרה משום שהריב"ש ז"ל לא חזר אלא משום כבוד רבו הר"ן ז"ל שכתב לחומרא מ"מ הדין דין אמת דמל"ת גמור היא ודברי הר"ן בטלים והאריך שם בדבר ועיין שם וכתב עוד שכל בתי דינים בסלניקי גם כל חכמי הדור עשו הלכה למעשה כדברי ריב"ש ז"ל לקולא ולא כדברי הר"ן עיין שם עוד האריך שם הרבה וכתב שרבו רבי יעקב בי רב סיפר לו מעשה שיהודי זימן ישמעאלים לסעוד אצלו ושאל היהודי בעל הבית ליהודי אחר שהיה עמו שמעת מה נעשה מפלוני ופלוני והשיבו הישמעאלי' אנו מכירין מי הרגם והתיר את נשותיהם על פי