משאת בנימין רכז

שהזכיר אוסר בגידי הדם וגם אין הדעת והשכל סובל לאסור בשביל גידי הדם כמו שכתבתי למעל' ולפי' לית דמשגח ביה ומה שהביא ראיה ממה שהורה מהר"י מולן ז"ל הלכה למעשה לצלות בשר שלא הודח ולא נמלח ולא נתנקר תוך ג' ימים מעת לעת לא מחלבו ולא מדמו דשמעינן מזה דכל שלא נתנקר מחלבו ודמו לא שרינן רק לצלי ולא לקדירה נראה דהיכא שנמלח ונתנקר מחלב תוך ג' ימים אף אם לא נתנקר מגידי הדם שרי אף לבישול ומה שלא התיר מהר"י מולן רק לצלי היינו משום מליחה והא דנקט ניקור מעשה שהיה כך היה א"נ דלרבותא נקט דלצלי שרי אם לא נמלח אף אם לא נתנקר לא מחלב ולא מדם. סוף דבר אין אני רואה שום איסור לא בניקור החלב וכ"ש בניקור הדם ובדעבד אם לא נתנקר תוך ג' ימים אם נמלח תוך ג' ימים שרי אף לבישול ובנ"ד אע"פ שלא נמלח תוך ג' ימים כיון שהודח תוך ג' ימים נתרכך הדם ע"י הדחה ולא נתקשה עד שיעברו ג' ימים אחרים אחר ההדחה כמו שכתבו כל זה השערים בשם הרא"ש ור"י חוזא וגדולי האחרונים הסכימו לכל זה ואף ע"ג דבנ"ד לא היה הדחה גמורה רק הדחה מועטת ששפכו המים על הבשר דרך העברה מ"מ בדעבד סגי אף בהדחה מועטת כמו שכתב באו"ה וכן האגור סימן אלף ר' וז"ל אמנם ראיתי גדולים מכשירין כששפכו מים עליו תוך ג' ימים ומהדרין נותנין הבשר תוך שלשה ימים במים ומניחין שם אלמא דבשפיכה בעלמא סגי בדעבד וכן משמע בספר תורת החטאת כלל ד' וכלל ט"ו והכלל העולה שבנ"ד דאין כאן בית מיחוש ושרי הבשר בדעבד אף לבישול ומה שכתבתם שאיזה רבנים אסרו הבשר בבישול לא שמיעא לי כלומר לא סבירא לי ובלי ספק שמסברת הכרס אסרו אמנם מה שכתבתם שהבשר היה נקרש מקרח וכפור א"כ הוא ודאי שאפילו אם הודח כלא הודח דמי כמו שכתבו בשם תשובת הרשב"א אך בנדון שלכם שאינו ברור אם הבשר היה נקרש אם לא ועד אחד שמו דוד העיד בתורת עדות ע"פ החרם שהוא יודע בבירור שלא היה נקרש באותו פעם ששפכו עליו מים עליו סמכינן דעד אחד נאמן באיסורין בכל מקום וגם ידוע הוא שבאותו זמן פרשת לך לך יום ו' לא היה הקור גדול עד שיקרש הבשר ומה שנראה בעיני כתבתי דברי הק' בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל: לק"ק ולאדמיר קט אל הרב הגדול תפארת הרבנים צבי החכמים מזה בן מזה הוא אהובי מחותני הגאון מוהר"ר משה נר"ו בן הגאון החסיד מהר"ר מנחם מענדל ז"ר. על דבר הנשים העגונות נשותיהם של ראובן ושמעון בנו שהלך לפדות אביו אשר בדיק לן מר לחוות דעתי ולעיין בשריותא דידהו על פי העדות והב"ד ששלח מר לידי והנה ידעתי שכל רז לא אנס ליה למר ונהירין ליה שבילי התלמוד והפוסקים כאחד מכל הגדולים שבדורינו ואני הנני עין יבש כי בטלו הטוחנות וחשכו הרואות בארובות ועם כל זה מפני הכבוד והיראה יצאתי ועיינתי דרשתי וחקרתי היטיב בדיניהם יגעתי ומצאתי שהנשים הנזכרות מותרות להינשא ומתוך כל עדות שהעידו ראיתי שעל פי שלשה עדים יקום דבר כאשר אבאר בע"ה: העד הראשון שהעיד מהר"ר ירחמיאל ע"פ עדות זה יש להתיר נשותיהן ואף ע"ג דהנכרי וואלי"ך לא העיד על שמו ולא על שם עירו ולא על שם אביו לאו כלום הוא דמאחר שמהרר"י שאל אותו על אותו יהודי שהלך עם הנכרי וואליך והעיד עליו שהוא ואביו נהרגו ואע"פ שהנכרי אינו מכיר מה שמו ושם עירו הוי עדות מעליא דלאו בשמו ושם עירו תליא מילתא אלא בבירור הדבר דליכא לספוקי באיש אחר וזה עדיף טפי משם אביו ושם עירו ומאחר שמהרר"י מכיר אותו יהודי שהלך עם הנכרי אין בירור הדבר יותר מזה וכה"ג אמרינן בפ' בתרא דיבמות גבי עובדא דפונדקית וכן בעובדא דאבא יודן דישראל ונכרי שהלכו בדרך וכו' שאע"פ שלא הכירו הפונדקית והנכרי לא בשמו ולא בשם עירו מ"מ התירו את אשתו מטעם שאנו מכירין מי הוא היהודי שחלה אצל פונדקית גם הישראל שנתלוה עם הנכרי בדרך שאנחנו יודעים מי הוא ועליו העידה הפונדקית והנכרי שוב