משאת בנימין רכו

מספיק להכשיר הגט הזה ולהתיר את האשה להנשא לכל גבר די תיצביין וק"ו בצירוף כל הטעמים יחד שיספיקו להכשיר את הגט בלי פקפוק ומותרת האשה להנשא כי התנאי בטל והגט כשר הנראה לע"ד כתבתי דברי הקטן בנימין אחרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל: קח על טוב יזכר שם ב' האלופים המסורבלים בחכמה ויראה הר"ר יעקב יצ"ו והר"ר צבי הירש י"ץ: אודות המעשה שבעירכם בבשר שלא נמלח ולא נתנקר מהגיד שבזרוע הכתף שקורין פליצ"א עד שעברו שלשה ימים אחר השחיטה רק שהודח הבשר תוך ג' ימים הדחה מועטת ונסתפקתם אם מועיל לו המליחה והניקור אחר ג' ימים כדי לבשל בקדירה מאחר שהודח תוך ג' ימים: הנה ראיתי כתב מעלתכם כל אחד ואחד בפני עצמו כי ידברו את אויבים בשער זה מתיר וזה אוסר ואפילו בדיעבד שכבר בישלו אוסר הבשר והכלים שבישלו בהן הבשר ונראה להתיר הבשר לבשלו אף לכתחילה מאחר שהודח תוך ג' ימים משום דעיקר מה שאנו אוסרין בשר שלא נמלח תוך ג' ימים אינו אלא חומרת הגאונים בעלמא הוא בלא דין התלמוד כמו שכתבו כל זה המרדכי והאגודה בפרק כ"ה והרא"ש והטור י"ד סי' ס"ט ובשערי דורא שער ג' ובהגהות מיימוני פ"ו מהלכות מאכלות אסורות אלא שיש חילוף בין הנך רבוותא המרדכי כתב שהגאונים אסרו כל שלא נמלח ולא ננקר תוך ג' ימים לשחיטה ומשמע דהאיסור תולה בניקור כמו במליחה ובהגהת ש"ד מחמיר בניקור יותר מבמליחה שאם לא ניקר תוך ג' ימים אוסר גם לצלי אבל שאר רבוותא לא הזכירו שום ניקור בדין הגאונים רק מליחה לבד ולפי דבריהם לא אסרו הגאונים רק מליחה אם לא נמלח תוך ג' ימים אבל ניקור מאן דכר שמיה וכן כתב הרא"ש בהדיא בתשובה כי מה תלוי בניקר החלב אינו נבלע בבש' כיון שהוא קר אלא נוהגין באשכנז ובצרפת ע"פ הגאונים שכתבו דבשר ששהא ג' ימים בלא מליחה שנצרר הדם בתוכו ואינו יוצא ע"י מליחה אסור ע"כ ומהרא"י ז"ל פסק כדברי הרא"ש כמו שכתב בהגהת ש"ד שער ג' ובפסקים וכתבים סימן ע"ז וכן פסק בספר תורת החטאת כלל ד' בסופו ובש"ע בי"ד סימן ס"ד והרב ר' יוסף קארו כתב בי"ד סימן ס"ד דנוכל לומר שגם רבינו יואל סובר דאינו תלוי כלום בניקור והא דנקט ראבי"ה ניקור אשגרת לשון הוא ולאו דוקא אלא העיקר הוא משום דלא נמלח וכן נראה דעת האחרונים דאין לאסור משום ניקור ולפיכך לא שבקינן כל הני רבוותא מקמי המרדכי והגהת שערי דורא דיחידאי ובפרט באיסור זה שאינו אלא מחומרת הגאונים יש לנו להקל כמו שכתב הרא"ש דמסתבר טעמיה וכל זה לא מיירי אלא בניקור החלב אבל ניקור גידי הדם מאן דכר שמיה וכל המחברים לא הזכירו ניקור הדם וגם הסברא אינה נותנת לחוש לניקור הדם דמה שאנו חוששין בשהה ג' ימים בלא מליחה לא משום גידי הדם הוא אלא משום דם האיברים הנבלע בבשר ואין תקנה להוציא הדם הזה ולבשל הבשר רק ע"י מליחה כי המלח מוציא כל הדם הנבלע בבשר וכיון ששהה ג' ימים בלא מליחה נתקשה הדם הנבלע בבשר ואינו יוצא לגמרי על ידי מלח ולפיכך אסור לבשלו וטעם זה לא שייך בדם שבגידין דהא אפילו אם נתקשה הדם שבגידין מה בכך יסיר החוטין מהבש' עם הדם שבהן כמו שהוא ואין צריך להוציאו ע"י מלח ולא דמי לניקור החלב שאוסר רבינו יואל דהתם טעמא הוא משום דחלב מפעפע בצלי ובמליחה כדאמרינן גדי שצלאו בחלבו אסור לאכול מריש אידנא ומאחר שטבע החלב לפעפע חיישינן אפילו בלא צלי ומליחה כיון ששהה ג' ימים שמא נבלע החלב בבשר מה שאין כן בדם הגידין שאפילו אם נצלה או נמלחה הבשר עם גידי הדם אינו אוסר רק כדי קליפה ואיך נאמר שאם שהה ג' ימים בלא ניקור והוא קר שיבלע בבשר ויאסור אותו וקל וחומר לדידן שאפילו בניקור החלב אין אנו אוסרין ואיך יעלה על הדעת לאסור בשביל ניקור הדם אמנם באו"ה כלל ב' סי' א' וסימן ג' משמע בהדיא דניקור הדם שלא ניקר תוך ג' ימים אוסר הבשר בבישול ואין דבריו נראין כלל בעיני דמהיכן למד דבר זה מאחר שאין שים אחד מכל המחברים שהזכיר