משאת בנימין רכד

הגט לא היו גירושין גמורים ושאל השואל אם הגט זה הוא כשר אם לאו: תשובה יראה שאע"פ שנמצא בתשובת מהר"ם מינץ וז"ל שבדוחק גדול עשה ר"י מפרי"ש מה שהטיל חרם שלא היה יכול לתקן בענין אחר אבל זולת זה אין להתיר כלל להיות עוד דבר ביניהם עכ"ל ומשמע דדוקא בש"מ עבדינן הכי דחיישינן לעיגונא דאיתתא אם לא יתן הש"מ גט וגם חיישינן לטירוף הדעת אם לא יתקשרו בחרם או בקנס או במשכנות אבל בגיטין דעלמא אין לעשות כן דבעינן כריתות גמור בלי שום תנאי ושיור בעולם וז"ל מורי מהרש"ל ז"ל בתשובה סימן כ"ה וגדולה מזו כתב ר"י מפרי"ש שעכשיו אין לגרש אפילו ש"מ על ידי תנאי אלא היה מטיל חרם שאם יעמוד מחליו וכו' אף כי קשה זה הדבר ודומה כאלו אגידה ביה ואנו צריכין להיות נזהרין בנתינת הגט שלא יהיו דבקין זה בזה במידי כדי דלהוי כריתות ממש ואפ"ה התיר ר"י מפרי"ש רק שלא נגרש עתה על תנאי עכ"ל אלמא דאפי' בש"מ קשה הדבר לעבות כן דדומה כאלו אגידה ביה ובסדר גיטין כתב וז"ל בשם התשב"ץ ור"י מפריש היה נוהג לתת גט לגמרי בלי שום תנאי וכו' מ"מ מפני הרמאין יש לחוש כי לא יסמוך על זה ואיכא טירוף דעת ואחרי שרוב הפוסקים לא החמירו כל כך אין לנו אלא דבריהם ע"כ אלמא דכל עיקר הפקפוק בספר התשב"ץ לא היה אלא בש"מ ובטירוף הדעת משא"כ בגט אחר. ולפי זה לא יפה עשו הרבנים שנתנו הגט ביאזלאוויץ בכה"ג: מ"מ נראה פשוט דבדעבד אין לפסול הגט בכה"ג אפי' בגיטין דעלמא דאם איתא דבגיטין בעלמא פסול הגט אפילו בדעבד לא היה מתקן ר"י מפאריש בכה"ג וכי בשביל טירוף הדעת ובשביל עגונות נתיר א"א לעלמא בגט פסול ומה שהעולם מרננים מטעם שבשעת נתינת הגט לא היה בדעת האיש והאשה שיהו גירושין גמורים. וא ליתא דק"ל כאביי בפרק השולח דגילוי דעתא בגיטא לאו כלום הוא ודברים שבלב אינן דברים ואף אם היה מפרש בהדיא בפני עדים שאם יבא תוך השנה שיהא הגט בטל אין בדברי מאתים התנאי הזה כלום כל כמה דלא כפליה לתנאיה דהכי אמרינן בפ' מי שאחזו אתקין שמואל בגיטא דש"מ אם לא מתי לא יהא גט אם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט אלמא בעינן תנאי כפול ואי לא כפליה לתנאי אין באותו תנאי ממש והגט גט גמור הן ימות הן לא ימות וכן מוכח נמי בפרק מצות חליצה דתניא חליצה מוטעת כשירה גט מוטעה פסול ומסיק היכא דמי חליצה מוטעת כגון שאומרים לו חלוץ לה על מנת שתתן לך זוז ופירש"י אע"ג דלא יהיבה לו חליצה כשירה ומשמע שם מתוך פירש"י וכן כתב הרא"ש בהדיא דמיירי בתנאי כפול שאמר אם תתן מאתים זוז יהא גט ואם לא תתן לא יהא גט דומיא לתנאי בני גד ובני ראובן אבל אי לאו דתנאי כפול הוא אפילו גט מוטעה נמי כשר וכן פירש"י בהדיא בריש פרק האומר לחבירו וכן הוא מסקנת רוב הגאונים קמאי ובתראי דכל תנאי דגיטין וקידושין איירי בתנאי כפול הא לאו הכי לא הוי תנאי והתנאי בטל והמעשה קיים וכן כתב בטור א"ה בסימן ל"ח וכן הוא מסקנת ש"ע ועוד דאפילו אי כפליה לתנאי ככל משפטי התנאים קודם נתינת הגט אפילו הכי התנאי בטל והגט כשר לפי מנהגינו שאנו נוהגין לבטל כל מודעת וכל תנאי קודם כתיבת הגט גם קודם נתינת הגט משום דכיון שמבטל כל תנאי בשעת כתיבת ונתינת הגט א"כ אין בדבריו הראשונים ממש במה שעשה תנאי אפילו אי כפליה לתנאי דדבריו האחרונים הם עיקר ומבטלין דבריו הראשונים וכ"ש בנדון זה האשה לא נתקשרה בשום דבר בעולם שחיייבת להנשא לו אפילו אם יבא תוך השנה רק שאבי האשה נתקשר בקנס מאה טאלר שאם יבא הבעל תוך השנה ולא תתרצה האשה להנשא לו שיתן קנס להבעל מאה טאלר אבל האשה לא נתקשרה בשום דבר ולא אגידה ביה כלל ונתגרשה ממנו בכריתות גמור ועוד שהרי הרבנים מעידין שלמחרת נתינת הגט נתפשר עם אבי האשה גם על הקנס ופטר ומחל אותו מכל וכל ותנשא האשה למי שתרצה תכף ומיד וקרעו השטרות שעל הקנס וליכ' למימר מאחר שבשעת הגירושין לא היה כריתות גמור דהוה אגידה ביה להנשא לו אם יבא תוך השנה מה יועיל המחילה של מחרתו