משאת בנימין רכג

שפיר למעבד הכי לפסול בת ישראל מן הכהונה גם משום תיקון העולם ומשום פריצי הדור שלא יתלו עיניהם בבנות ישראל ולעגן עד שינשאו להן או שיפייסו אותן ברצי כסף בתרקבי דדינרי ועוד דבנ"ד ידוע דגברא אלמא הוא ויתן כתף סוררת ולא ישמע לדברי חכמים ונמצא הבתולה תשב עד שתלבין ראשה וכבר כתב ר"מ פדוואה ז"ל בתשובה בסימן דכל כה"ג מתירין האשה בלא גט ואומר אני דבנ"ד פשוט הוא שיש להקל ולהתיר הבתולה בלא גט דהא חזינן הוכחות גדולות וידים מוכיחות שקול העדות שקר הוא ומעולם לא היה שום רמז ורמיזה בקידושיה. חדא שזה המקדש כבר היה משודך עם הבתולה הנזכרת בשידוכים גמורים כדרך כל הארץ ועלתה חלודה ביניהם עד שהר"ר אברהם הרופא אבי הבתולה היה מתחרט באותן השידוכים ופייס את ראובן המשודך ברצי כסף ובשאר תחבולות כולי האי ואולי עד שנתבטל השידוך ופטרו זה את זה וקרעו שטר התנאים שביניהם ומאותו שעה והלאה היו שונאים זה את זה ולא נשמע ולא נראה שום שידוכים חדשים ולא שום קירוב הדעת ביניהם עד השעה שיצא הקול קידושין ואיך יעלה על לב לומר שברגע אחד נעשו והבים זה לזה ונתרצו לקידושין ועוד שהעידו העדים כי במחשך היה מעשיהם שלא כדרך כל הארץ באישון לילה ג' שעות בלילה בשעה שבני אדם ישנים על מטתן ובחצר של הר"ר אברהם הנ"ל ויחידים היו בלא שום אדם ואביה ואמה ואחיה ואחיותיה וכל בני משפחתה היו כולם בבית והניחו הבתול' לבדה לצאת לחצר לקבל הקידושין גם שהבתולה לא שמעה אלא קול הציפצוף בעלמא ויצאה מיד לחצר לקבל הקידושין וכל הענין מראש ועד סוף זר הוא מאד ורחוק מן השכל וכי אפשר לומר בבנות ישראל הצנועות שיעשה כן בישראל בלי דעת אביה ואמה וכל בני משפחתה אין זה כי אם רוע לב ראובן המשדך והעדים שעשו פלסתר דבריהם לבדות מלבם שקר ודופי על זה וכיוצא בזה אמרינן בפ"ק דקידושין דרב מנגיד מאן דמקדש בביאה ומאן דמקדש בלא שידוכים: ובפרט בענין זה שעינינו רואות שכל הענין הוא שקר ורמאות ודרך רשעים תאבד ומצוה עלינו לשבר מלתעות הרשעים ולהפר עצתם ולקלקל מחשבותם ולהשיב גמולם בראשם ולהאכילם פרי מעללם חיצי גבור שנונים עם גחלי רתמים למען דעת כל עמי הארץ כי יש אלדים ושופטים בארץ דברי הקטן בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל. קז ראובן מארץ איטלייא נשא אשה במדינת רוסי"יא בק"ק יאזלווי"ץ ואחר הנישואין כמו שנה א' נשאו לבו לילך לארץ מולדתו אל בית אביו לראות את שלום אביו ושלום משפחתו ולחוור אח"כ לאשתו לעיר יאז"לווייץ להיות עם אשתו כדרך כל הארץ והאשה ואביה לא נתרצו להניח את ראובן לילך לארין מולדתו מפני ריחוק הדרך מפחד ויראה כי כל הדרכים בחזקת סכנה הם ובפרט הארצות ההם יש חירום ויש לחוש פן יקראנו אסון בדרך או שבי או סיבה אחר ויתעלם מן העין שלא יודע מקומו איה ואיפא ותשאר האשה עגונה ובעבור זה נתרצו האיש והאשה ליתן גט כריתות בלי שום תנאי ושיור בעולם כדרך כל גיטין הכשרים שבישראל רק קודם שניתן הגט נתקשרו הבעל והאשה שימתינו אחר נתינת הגט שנה שלמה זה על זה שאם יבא הבעל תוך השנה שחייבים שניהם ליקח ולישא זה את זה כבראשונ' והניחו ער זה שטרי חובות ביד שליש בסך מאה טאל"יר שאם אחד מהצדדים יעבור ולא יתרצה להתחבר יחד כשיבא הבעל תוך השנה שאז ישלם להצר שכנגדו כמשמעות השטר שהשלישו והשליש חייב ליתן שני השטרות ריד צד המקיים ומיד אחר נתינת הגט הלך ראוכן לדרכו לארין מולדתו והנה הרבנים המסדרים את הגט האלוף מהר"ר ליב נר"ו והאלוף מהר"ר מן נר"ו מעידים בכתב ידם שלמחרת נתינת הגט פייס אבי האשה את הבעל ראובן ופטרו זה את זה לגמרי ומחלו הקנס מאה טאליר וקרעו השטרות שהניחו ביד השליש באופן שמיד תנשא האשה לכל גבר דתצביין והנה העולם מרננים וקוראים תגר על גט זה ואומרים שאין זה גט כריתות מאחר שבשעת נתינת הגט לא היה בדעת האיש והאשה שיהיו גירושין גמורין שהרי נתקשרו שאם יבא ראובן תוך השנה שחייבין לחזור ליקח זה את זה ואע"פ שלמחרת נתינת הגט נתבטל הקשר מ"מ בשעת נתינת הגט