משאת בנימין רכא

בפניו וכן כתב מורי מהרש"ל ז"ל בתשובה סימן י"א דאף ראב"ן לא פליג אלא בדיני ממונות אבל אם העדות כדי לפסול אדם מכשרותו ולפגום בכבודו או בכבוד אבותיו או לפגום בתולת ישראל בכה"ג אפילו ראב"ן מודה דפסול אפי' בדעבד: וכן משמע בפ"ב דכתובות דף כ' אמר רבי אבהו אין מזימין את העדים אלא בפניהם ומכחישין את העדים שלא בפניהם וטעמא משום דבהזמה פוסלין את העדים ולכך בעו לפניהם דוקא אבל בהכחשה שאין פוסלין את העדים מעידין אפי' שלא בפניהם ואע"ג דמרדכי בפרק בתרא דב"ק מפרש דטעמא דהכחשה לא הוי חוב העדים כלל אלא חוב הבעל דין והרי הבעל דין לפנינו אבל אין מזימין העדים אלא בפניהם דהזמה חוב העדים הוא מ"מ גם לפירש זה שמעינן דהזמה לא הוי אלא בפניהם ואפי' בדעבד לאו הזמה היא וכדאמרינן בגמרא הזמה שלא בפניהם נהי דהזמה לא הוי הכחשה מיהא הוי וכיון דמסיק דהזמה שלא בפניו אפילו בדעבד לאו כלום הוא ה"ה לכל דבר שמגיע לגוף האדם לאוסרו או לפוסלו ואע"ג דאיתא במרדכי דיש אומרים שכל ענייני הזמה חידוש הוא ולא גמרינן מיניה היינו לענין דיני ממונות דלא דמי להזמה אבל עדות שפוסל או אוסר את האדם גמרינן דמאי שנא. וכן משמע מתוך פירש"י בפ' ב' דכתובות דף כ' שפי' וכשם שאין מזימין את העדים אלא בפניהם שהרי הם באים לחייבם כדי לעונשם או נפש או ממון והתורה אמרה והועד בבעליו יבא בעל השור ויעמוד על שורו ע"כ הרי לך שמה שאין מזימין את העדים אלא בפניהם לא נפקא לן אלא מקרא דוהועד והאי קרא לא משתעי בעדים זוממין רק בשור הנסקל אלא דילפינן עדים זוממין משור הנסקל בק"ו דאם אפי' בשור הנסקל אין מעידין לחייבו סקילה אלא בפניו ואף ע"ג דשור לאו בר טענה הוא כדאמרינן במסכת ב"ק בפרק שור שנגח ד' וה' דף מ"ה ואפי"ה צריך להעיד בפניו משום דגוף השור כגוף הבעלים וכדאמרינן התם וגם בעליו יומת כמיתת הבעלים כך מיתת השור וא"כ ק"ו לעדים זוממין דבני אדם הן ובר טענה אינהו ומאחר שעדים נפקא לן משור הנסקל מהאי טעמא נמי איכא למילף משור הנסקל כל העדות שמגיעין לגוף האדם לפוסלו או למוסרו דלא דיינינן על פיהם עד שיעידו בפניו והשתא ליכא למימר עדים זוממין חידוש ומחידוש לא ילפינן דהא לא מעדים זוממין ילפינן אלא משור הנסקל ואפי' את"ל דנפקא לן מעדים זוממין ליכא למיפרך שאני עדים זוממין דחידוש הוא ומחידוש לא ילפינן דלא אמרינן הכי אלא לענין חומרא שבעדים זוממין אבל הקולא ילפינן מעדים זוממין מק"ו שאם אפילו בעדים זוממין הקילו ק"ו בשאר דברים וכמו שכתב כל זה מורי הר' ז"ל בתשובה הנזכרת וא"כ הנך רבוותא דסבירא להו דבדעבד כשר אפילו שלא בפניהם דלא ילפינן מעדים זוממין דחידוש הוא על כרחך הכי פירושו ולא ילפינן מעדים זוממין למימר כשם שעדים זוממין ילפינן משור הנסקל ה"ה לכל שאר עדיות ילפינן משור הנסקל דלא דמי דלא ילפינן משור הנסקל רק עדיות המגיע לגוף האדם דהיינו הזמה וכל דדמי להו לפסול את האדם או לאוסרו ולאפוקי מדיני ממונות וכיוצא בהן דלא דמי להזמה ולפ"ז לא הוה ליה להמרדכי למימר דחידוש הוא אלא דסירכא דלישנא דבכל התלמוד נקט ואע"ג דמלשון רש"י שכתב שהרי הם באים לחייבם כדי לענשו או נפש או ממון משמע אפי' בדיני ממונות צריך שיעידו בפניהם אפשר דרש"י סובר כאידך רבוותא אפי' בדיני ממונות לא דיינינן אלא ע"פ עדות שבפניהם א"נ האי ממון דעדים זוממין לאו עונש ממון בלבד הוא שהרי העדים זוממין נפסלים נמי ע"י עדות זה אע"פ ששלמו ממון כדאמרינן בפרק זה בורר עד זומם אביי אמר למפרע הוא נפסל ורבא אמר מכאן ולהבא הוא נפסל ומיירי בכל עד זומם אפי' רק בממון הוא נפסל כמו שכתב הרמב"ם פ"י מהלכות עדות ובסמ"ג בעשיין סי' רי"ד והרב ב"י בטור חו"מ סי' ל"ד והשתא איכא למימר דלדברי הכל בנ"ד שהעדים אוסרין את האשה על כל העולם צריך להעיד בפניה ואפי' בדעבד שהעידו שלא בפניה אין דנין על פיהם ובפרט כיון שהאשה היתה בעיר בשעה שהעידו שלא בפניהם אין דנין ע"פ אותו עדות וכ"כ בב"י סי' כ"ח בשם הר' מנחם הארוך וז"ל כיון שהיה הבעל דין מצוי בעיר הואיל ונשבעו שלא בפני בעל דין הוי כנשבעו חוץ לב"ד ומקבלין עדות שנית עכ"ל ועוד דבנ"ד.