משאת בנימין רכ

דגברא אלמא הוא ואי אפשר לפייסו שיתן גט אפי' בתרקבי דדינרי ובלי ספק שיעגן את בתו כל ימיה הן הדברים ששמעתי מפי הר"ר אברהם הנ"ל ואני כהיום הזה כבר עלתה על לבי שלא לעסוק עוד בעסק גיטין וקידושין כי זקנתי מהיות לאיש וכבר חשכו הרואות בארובות עד שנמנע יכולתי לעיין בספרים ונוסף על זה איש כמוני היום מוטל על ערש דוי זה ימים רבים יסורים קשים ישתרגו עלו על צוארי לא נתנוני השב רוקי ושמעתתא בעי צילותא כיומא דאיסתנא עם כל זה לא יכולתי להשיב פני הנגיד הנזכר ונתחזקתי ועצרתי כח להפיק רצון השואל לעיין בעיגונא דאיתתא כי הרבה חשו חכמים ז"ל לעיגונא דאיתתא ואען ואומר שדומה למעשה זה כתב המרדכי בפרק אחד דיני ממונות שנשאל לר"י והשיב שאע"פ שמן הדין אינה צריכה גט עם כל זה משום לעז פסק ר"י שצריכה גט עיין שם ונראה דבנ"ד מודה ר"י שאינה צריכה גט מכמה טעמים חדא דמעשה של ר"י משמע שבתחלה העידו העדים קידושין ממש בפני ב"ד של ג' כראוי ומיד הוחזק הקול בב"ד ולפיכך אע"ג שחזר העד קודם שנחקרה עדותן וקיימא לן עד שלא נחקרה עדותן בב"ד יכולין לומר מבודין היינו כדתניא בתוספתא מ"מ מאחר שהוחזק הקול בב"ד לא מבטלינן קלא וצריכא גט וכדתנן בפרק המגרש יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת ומסיק שם אמר עולא לא ששמעו קול הברה אלא כדי שיהו נרות דולקות ומטות מוצעות ובני אדם נכנסין ויוצאין ואומרים וכו' עוד תניא התם לא ששמעו קול הברה אלא כדי שיאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני ופלוני מפלוני וכו' ומסיק שם אמר רב אשי כל קלא דלא איתחזק בבי דינא לאו קלא הוא אלמא כל דאיתחזיק בבי דינא אע"פ דלאו עדות גמורה היא רק שהעידו שהיו נרות דולקות ומטות מוצעת וכו' א"נ שאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני ופלוני מפלוני וכו' ואפי' שנוד בב"ד אח"כ שהקול שקר הוא כמו שפירש"י שם אפילו הכי צריכה גט משום לעז למאן דאמר לא מבטלינן קלא וק"ל כוותיה (ק"ו בנדון של ר"י שהעידו שני עדים בפני ב"ד על קידושין ממש מיד איתחזק הקול בב"ד ואעפ"י שאח"כ חזר אחד מן העדים ואיגלאי מילתא דאין כאן קידושין מ"מ כיון שכבר איתחזק בבי דינא קודם שחזר העד לא מבטלינן קלא וצריכה גט למאן דאמר אין מבטלינן קלא משא"כ בנ"ד דמעולם לא הוחזק הקול בב"ד שהרי כשהעידו לפני החכם לא היה במקום מושב ב"ד שהרי שכב על מטתו ולא מקרי ב"ד לכתחילה אלא כשיושבין במושב ב"ד כדאמרינן בפרק שבועות העדות דבשעת גמר דין דברי הכל דיין בישיבה ובעלי דינין בעמידה ומסקינן התם הקבלת עדות כגמר דין דמי ובגמר דין כל היכא דלאו במקום ב"ד כחוץ לב"ד דמי דהכי אמרינן בפ' מרובה גבי רבי גמליאל שסימא את עין טבי עבדו ומסיק שם שאני רבי יהושע דלא הוי קאי במקום ב"ד: הרי לך דלא מקרי ב"ד אלא במקום ב"ד ולפיכך כל מה שהעידו שלא במושב ב"ד כחוץ לב"ד דמי ויכולין לחזור ולהעיד בפני ב"ד ואין בזה משום חוזר ומגיד ואם כן הקול הזה מעולם לא הוחזק בב"ד ומבטלינן ליה לכ"ע ועוד שהחכם הנזכר היה לבדו וכל עדות שהעידו לפניו לבדו הוי כחוץ לב"ד וקיימא לן דכל מה שהעידו חוץ לב"ד יכולין לחזור ולהעיד בב"ד דלא מיקרי ב"ד אלא בפני ג' מומחין כמו שכתב הרב ב"י בשם נימוקי יוסף בח"מ סימן כ"ח ועוד מאחר שהגדת העדים לא היה ביום אלא בלילה לאו כלום הוא דקיימא לן שאין מקבלין העדות אלא ביום ולא בלילה ואם קבלוה בלילה כתב רבינו ירוחם נ"ב ח"א שאין דנין על פיו וכ"כ הרשב"א בתשובה והביא הרב ב"י דבריהם בחיבורו ועוד דעדות זה העידו שלא בפני בעלי דינים וכבר כתב הרא"ש והטור סימן כ"ח בטור ח"מ ורוב גדולי המחברים הסכימו עמהם שאין דנין על עדות זה וכן כתב מורי מהרש"ל בתשובה סימן י"א וכן הוא מסקנת ש"ע ואע"ג דיש חולקין וסבירא להו דדוקא לכתחילה אין מקבלין העדות שלא בפניו אבל בדעבד אם קבלו שלא בפניו כשר נראה דהיינו דוקא בדיני ממונות וכיוצא כזה שאין פוסלין את האדם בעדותן אבל היכא דפוסלין את האדם בעדותן וכיוצא בזה שמעידין קידושין ואוסרין האשה על כל העולם דברי הכל שאין דנין על פי אותו עדות עד שיעידו בפניו