משאת בנימין ריט

נוטה אחר דעתו להקל ואכתי יש לדקדק בדבר זה מפני שראיתי קצת עדים שהעידו בשם הנכרי איך שהשליכו שלמה הנ"ל למים ולא הזכירו ההריגה ומשמע מדבריהם שלא נהרגו אלא השליכו אותן למים בחייהם ונמצא שהעדים מכחישין זה את זה ואע"ג דקיימא לן עד אחד אומר מת ועד אחד אומר נהרג משיאין את אשתו אע"פ שמכחישין זה את זה התם היינו טעמא משום דלדברי שניהם משיאין את אשתו דמה לי מת ומה לי נהרג משא"כ הכא דלדברי העד שמעיד שהשליכו אותן למים בחייהם אין משיאין את אשתו. מ"מ כיון דרוב נכרים העידו שנהרגו תחילה ואח"כ השליכו למים כמבואר בב"ד אזלינן בתר רובה ואע"ג דבנכרי איכא מחלוקת אי אזלינן בתר רובה אי לאו ויש מי שאומר דאפי' ק' נכרים אפי' מל"ת אין מוציאין אותה מהתירא הראשון כמו שכ' הרב ב"י בסי' י"ז בשם תשובת הרשב"א גבי הא שכתב הטור כתב הרמב"ם יצא ישראל מעמנו למקום אחר וכו' והוא שאמר קברתיו כו' נראה דהכא כ"ע מודו דאזלינן בתר רובא דהתם הוא דוקא לא אזלינן בתר רובא מפני שבאין להוניא מהתירה הראשון הא לאו הכי אזלינן בתר רובא ועוד דשום נכרי לא העיד בפירוש שהשליכו אותן למים בעודן חיים אלא שמשמעות דבריהם כך הוא ורוב נכרים העידו בפירוש שנהרגו ואח"כ השליכו אותן למים אין ספק מוציא מידי ודאי וזה אין צריך ראיה וכל זה שכתבתי אינו אלא לענין שיש להתירה לכתחילה כ"ז שלא נשאת אבל אם נשאת פשוט הוא דלא תצא דהא עד אחד במלחמה ובמים דאיבעיא לן בפ' שלום ולא איפשיטא דכתב הרמב"ם בפ' י"ג מהלכות גירושין דלא תנשא ואם נשאת לא תצא אלמא אפי' בספק גמור דמספקא לתלמודא ק"ל דלא תצא מכח ספק ק"ו בנ"ד דאינן אלא פקפוקין קצת שאין עולין על הדעת דלא תצא בשביל זה אלא שאני חוכך לתשו' הריב"ש בסי' תק"ח שכתב על אשה שנשאת בלי התרת ב"ד שהפליג הרב מאד ליסרה ביסורין ותצא מזה ומזה וכל הדברים וכו' ולכאורה גראה דשאני התם שלא היה לה עדות כלל שיהא מספיק להתירא ועוד שהתרו בה הבירורים לבלתי תנשא בעדות זה והיא בזדון לבבה ובעבריינות הלכה ונשאת וכה"ג ראוי להוציאה מבעלה וכיוצא בזה כתב בהגהת מרדכי בסוף יבמות בשם מהר"ם משא"כ בנ"ד שהעידו לפני אנשים נאמנים שבאותו יום שנשאת מיחו בידה ולא רצו לעשות לה החופה עד שאיש אחד העיד במעמד כלם איך שיצא הדין ממני הקטן שהיא מותרת להנשא ועל פי אותו העד עשו לה החופה והנישואין ולפיכך אין כל כך להאשימה ומאחר שנשאת כבר גם יש עדות המעידין כמו שנתבאר בב"ד שע"י אותו עדות יספיק הדין להתירא לא תצא הנלע"ד כתבתי דברי הקטן בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל: קו אודות קול הקידושין שבק"ק באר שבאו שני עדים באישון לילה לפני האב"ד שבעיר ומצאהו שוכב על מטתו לבדו והעידו לפניו איך שראובן קידש בפניהם בתו של הנגיד הרופא המומחה הר"ר אברהם י"ץ. המעשה נעשה בפני עדים הנוכרים בליל שבת כמו ג' שעות בלילה בחצירו של הר"ר אברהם הרופא הנזכר ובאותו הפעם לא היה שום אדם בחצר בשעת הקידושין רק שני עדי' הנזכרים: וראובן המקדש הנ"ל ובתו של הר"ר אברהם הנ"ל וזה שראובן המקדש כשנכנס בחצר ציפצף בקולו עד ששמעה המתקדשת הקול בבית אביה ומיד יצאה מבית לחצר וקבלה הקידושין ברצון בפני העדים הנ"ל כל זה העידו העדים הנ"ל בפני החכם הנ"ל כמבואר הכל בב"ד שהיגבה בק"ק באר ואחר שהעידו העדות הנ"ל והלכו לדרכם בא העד א' מהם שנית לפני הרב הנ"ל באותו לילה וצעק לפניו ואמר שכל מה שהעיד בראשונה לפניו הכל שקר הוא ואין בו ממש והעד השני ג"כ הודה בפני מנהיגי הקהילה באותו לילה שכל מה שהעיד שקר הוא ואין בו ממש כמבואר הכל בב"ד: והנה הנגיד הר"ר אברהם הנ"ל בא לפני ובידו הב"ד שהוגבה כנ"ל כתוב וחתום גם פסקים מחכמי עירו ובקש ממני לעיין בדבר ולהורות לו הדרך אם יש ממש באותו קידושין אם לאו ואם צריכה גט לרווחא דמילתא אם לאו בפרט שזה האיש ראובן ידוע ומפורסם דגברא