משאת בנימין כב

לנקודות השייכות לטעם התחתון וטפל לנקודות השייכות לטעם העליון אבל בדברות הראשונות שני הטעמים שקולים שהרי קוראין בהן ביום מתן תורה וגם בשבת סדר יתרו ולפיכך לפעמים עושה עיקר לנגינות גדולות כגון תרצח שמקדים הקמ"ץ השייך לנגינות גדולות לנקודות הפתח ולפעמים עושה עיקר לנגינות קטנות כגון פני שמקדים הקמ"ץ השייך לנגינות קטנות לנקודות הפתח וכן מתחת קדמאה בפסוק לא תעשה לך שבא הקמ"ץ תחת התי"ו דמתחת השייך לנגינות קטנות מפני האתנחתא ולא שמו הפתח הראויה לטעם העליון ודי בהערה זו כי כבר הותרו כל הספיקות והושב דבר על בוריו ובאמת שהארכתי במקום שהיה לקצר מפני הקנאה כי קנא קנאתי לשמו יתברך בארצות הללו בדור הזה שרובא דרובא מהחזנים אינם יודעין בקריאת התורה בין ימין ושמאל ופרשת עשרת הדברות קוראין בסדר יתרו ובסדר ואתחנן בשבת שלהן כמו שקוראין ביום מתן תורה ואלמלא היו קוראין כל הפרשה בטעם אחד דהיינו בטעם התחתון לבדו שהיא עיקר או אפילו בטעם העליון לבדו היו יוצאין ידי הקריאה לטעם האחד אבל הן מערבבין את הפסוקים ומקלקלין את הנקודות שלא כדין שהרי אין אוחזין לא בטעם העליון ולא בתחתון רק מטפסין ועולין מטפסין ויורדין פעם בעליון פעם בתחתון כמשוגעין שהרי הן מערבין כל הפסוקים הן החמשה פסוקים דאנכי ולא יהיה הן הד' פסוקים דזכור את יום השבת הן הד' פסוקים דלא תרצח וזה לא לפי טעם התחתון ולא לפי העליון כי לפי העליון צריכין אנחנו להפריד ד' פסוקים דלא תרצח ולפי התחתון צריכין אנחנו להפריד ה' פסוקים דאנכי וגם ד' פסוקים דזכור את יום השבת ולא זה בלבד אלא אין קורין באמת אפי' פסוק אחד בתורה בנקודותיו ובטעמיו ע"פ הדקדוק ואינן יודעין כלל בין טוב לרע מפני שהקהילות בוחרים וחפצים באותן חזנים היודעים להאריך בקול נעים ובניגון יפה התפילו' והקדישים ומידי חדש בחדשו ומידי שבת בשבתו הנגונים מתגברים והולכים חדשים לבקרים אשר לא שערום אבותינו הקדושים ולא אבו לשמוע בקולם כי מקול ילדי הנכרים המה לקחו ולמדו הרבה מהנגונים המנגנים בבתי טיאטראות וכמה הפליג והזהיר על זה בעל ספר החסידים בסי' רל"ח ועם כל זה לית מאן דחש ליה אלא כל המנגן יותר הרי זה משובח בעיניהם ואע"פ שמעולם לא למד ולא ידע דין אחד לא בתפילה ולא בקריאה ומתוך זה החזנים אינן מקפידין מאומה בדיני התפילה והקריאה ואינן נותנין לב לסדר הקריאה תחילה בינם לבין עצמן שתהא שגורה בפיהם ולא חיישי לדברי המדרש שאמרו אז ראה ויספרה הכונה וגו' שלא תהיה רוחך גסה לומר דבר בפני הציבור עד שתפשוט אותו בינך לבין עצמך שנים ושלשה פעמים ומעשה בר' עקיבא שקראו חזן לקרות בתורה ולא עלה כו' אמר העבודה לא נמנעתי לעלות אלא לפי שלא סדרתי הפרשה שאין אדם רשאי לומר דבר לפני הצבור עד שיפשוט בינו לבין עצמו ב' או ג' פעמים ע"כ ואע"פ דההיא עובדא איירי באותו שעלה לס"ת ולא בשליח ציבור מ"מ נראה דה"ה שליח ציבור נמי דלישנא שאין אדם רשאי לומר דבר לפני הציבור וכו' משמע דאיירי בכל אדם שאומר דבר לפני הצבור ובהדיא כתב ב"י אההיא עובדא דהיינו דוקא לדידהו שהעולה היה קורא בקול רם אבל לדידן שהחזן קורא בקול רם הוא צריך לסדר אותם ע"כ ולא עוד אלא עליהם אני אומר עבירה גוררת עבירה שמתוך שאינן יודעין לקרות ואינן מסדרין תחילה מעמידין אצלם בשעת הקריאה אדם אחד הקורא לפני הש"ץ מתוך החומש בנקודותיו ובטעמים בקול רם והחזן קורא אחריו וזהו איסור גדול חדא היכא דכשל העוזר נפל גם העזור שהרי גם העוזר אינה סדורה הקריאה בפיו ואגב ריהטא שקורא מתוך החומש אי אפשר שלא יכשל הרבה ועוד שכל העם אינם יוצאין כלל בקריאת שנים דתנן בפ' קורא את המגילה עומד קראוהו שנים יצאו ואמרינן בגמרא משא"כ בתורה וכתבו הפוסקים דאותו שעלה קורא והש"ץ אינה קורא והאידנא דנהגו שהש"ץ קורא איכא פלוגתא דרבוותא אי קורא גם העולה דאיכא מאן דאמר דגם העולה קורא ואיכא מאן דאמר דעולה אינה קורא כלל ואפי' למאן דאמר דגם העולה קורא היינו דווקא בנחת ולא בקול רם אבל בקול רם ליכא מ"ד ואי בעולה לס"ת המברך תחילה וסוף וקורא מתוך הס"ת והוא עדיף מש"ץ ואעפ"י