משאת בנימין כא

לעיל בפסוק לא תשא הפסוק החמישי לא תרצח הוא דבור ששי הפסוק הששי לא תנאף והוא דיבור שביעי הפסוק השביעי לא תגנוב והוא דבור שמיני הפסוק השמיני לא תענה ברעך עד שקר והוא דבור תשיעי ולפי שבארבעה דברות הללו הן פסוק אחד הוצרכנו לטעם שני להפריד פסוק א' לד' פסוקים ואין בשום אחד מד' פסוקים הללו אס"ף כדרך פסוקים הקצרים הפסוק התשיעי לא תחמוד והוא דיבור עשירי ואתנחתא שלו תחת בית רעך וסוף פסוק אשר לרעך שהוא סוף עשרת הדברות ולפי שגם בדבור הזה אין בו רק פסוק אחד מספיק בו טעם אחד כאשר בארנו למעלה זהו שיעור שרצינו לדבר בענין הטעמים ובזה יספיק לך להתיר ארבעה ספיקות הראשונות ואע"ג דלא הזכרתי הנגינות שבין טעם העליון ובין טעם התחתון רק אס"ף בלבד מפני שמעכשיו בקל כל מבין ישכיל מדעתו לחלק ולהבדיל בין טעם התחתון לטעם העליון מאחר שיודע מקום האס"ף לכל טעם כאשר בארתי כי הכל תלוי באס"ף ואחרי הודיע אותך את כל זה בענין הטעמים בקל תוכל ג"כ לעמוד על ענין הנקודות ובתחילה נשים דברינו בפתח שתחת אות היו"ד דעל פני ואומר אני שנקודות הפתח הזו אין מקומה כלל תחת היו"ד רק מקום הפתח הזו הוא תחת הנון דעל פני והקמ"ץ הוא ג"כ תחת הנו"ן אלא שאין משמשין שתיהן בכתר אחד בזמן אחד רק כשקם זה נופל זה. כי הקמ"ץ הוא לפי טעם התחתון שהוא סוף פסוק. כי כן דרך הקמ"ץ לבא במקום סוף פסוק אמנם לפי טעם העליון אין כאן סוף פסוק וע"כ בא הפתח כי כן תיבת פני בכל מקום כמו ולא יראו פני ריקם וכמו ופני לא יראו וכמו פני ילכו והניחותי לך וכמוהו רבים כולם בפתח רק במקום אס"ף הן בקמ"ץ כמו אולי ישא פני וכמו לא תוסיפון לראות פני וכמו כי תבאו לראות פני ורבים כמוהו ולפי שאין שייך לכתוב שתי נקודות תחת אות אחת ע"כ כתבו הקמ"ץ במקומה תחת אות הנו"ן והפתח חחת אות הסמוכה לה וזהו הענין והטעם עצמו בפתח שתחת אות החי"ת דלא תרצח כי בלי ספק אין מקו' הפת"ח תחת החי"ת רק תחת הצדיק הסמוכה לה והקמ"ץ היא לפי טעם העליון מפני שהוא סוף פסוק והפת"ח הוא לפי טעם התחתון שאין כאן סוף פסוק וזהו הטעם עצמו ענין החזק והרפוי שבג' התו"ין של תרצ"ח תנא"ף תגנו"ב כי לפי טעם העליון לא תרצח הוא סוף פסוק וכן לא תנאף ולא תגנוב ואז יבא נגינת הטיפחא תחת תיבת לא שהוא מן טעמים המפסיקים ומבטלין אהו"י ולכך התי"ו דגושה אמנם לפי טעם התחתון יבא תחת תיבת לא אחד מהטעמים קטנים שאין מפסיקין כי תחת לא קדמאה יבא נגינות מרכא ותחת לא תניינא יבא מונח. וכן לא תליתאה יבא ג"כ מונח ואז צריכה התי"ו להיות רפויה מפני יהו"א שלפניה ודע כי לפי המשפט הזה הדין נותן שיהיו ב' נקודות גם כן תחת התי"ו דמתחת קדמאה בפסוק לא תעשה לך. כי כבר ביארנו שלפי טעם התחתון יבא תחת התי"ו אתנחתא ואז צריך לקרות התי"ו בקמ"ץ ולפי טעם העליון יבא נגינת גרש תחת התי"ו ואז יבא הפתח תחת התי"ו אלא לפי שאין משמשין ב' נקודות תחת אות אחת ותחת החי"ת הסמוכה לה נמי אי אפשר להשים הפתח מפני שהיא עצמה פתוחה ותחת התי"ו האחרונה נמי אי אפשר להשים מפני ריחוקה מהתי"ו הראשונה וע"כ אין כותבין הפתח כלל וסומכין עצמן על פשיטות הדברים שכל תיבת תחת היא פתוחה מלבד במקום אס"ף והקורא יהיה חכם עיניו בראשו וידע שכשיקרא בטעם העליון יקרא התי"ו בפת"ח. וכשיקרא בטעם התחתון יקרא התי"ו בקמ"ץ ועל ההשתנות שבין דברות ראשונות ואחרונות כי בדברות הראשונות הקדימו הקמ"ץ תחילה תחת הצדיק של תרצח ובדברות אחרונות משימין תחילה הפתח ואחריה הקמ"ץ הוא מפני שכבר ידעת מנהג ישראל בחג השבועות שהוא יום מתן תורה לקרות בדברות הראשונות כדי לחלק כבוד ליום שנתנו בו עשרת הדברות ולכך קורין בנגינות גדולות המלמדים מקום עשרת הדברות כמו שביארנו' ולזה הקדימו הקמ"ץ תחת אות הצד"י כי נקודות הקמ"ץ היא שייכת לנגינות גדולות משא"כ בדברות האחרונות שלעולם אין קוראין בהן ביום מתן תורה לכך לא הקפידו כ"כ על מקום הדברות ויותר הקפיד על מקום הפסוקים כי הטעם הזה המלמד מקום הפסוקים הוא עיקר שהרי הוא נוהג בכל התורה ומפני זה בכ"מ שצריך לב' נקודות בדברות האחרונות עשו עיקר