משאת בנימין ריח

סימן רל"ט דבנכרי אפילו אם שואל וע"פ שאלת הנכרי השיבו דהוי שפיר מל"ת בנ"ד ליכא למימר הכי דאלו התם דשאלת הנכרי לאו כלום הוא טעמא משום דהנכרי המשיב על שאלת הנכרי מימר אמר מאי איכפית ליה לנכרי בישראל ודומה בעיניו כמספר דברים בעלמא ושואל ולפיכך הנכרי המשיב לא משקר אבל הכא בנ"ד שהנכרי השואל אית ליה נפקותא ותועלת בדבר ולפיכך חיישינן שקורי משקר ודי לנו בקולא זו שהקיל הרב בנכרי השואל היכא דליכא נפקותא בנכרי השואל מה שלא נמצא קולא זו בכל התלמוד ובכל פסקי גאוני עולם וכדאי הוא הרב לסמוך עליו בזה אבל הבו דלא לוסיף עליה להקל בנכרי השואל דאית ליה נפקותא בדבר דהא תלמודא סתמא קאמר דבעינן מל"ת ולא חילקו בין ישראל השואל ובין נכרי השואל עוד חזינן תיוהא אחרינא בעדות זו שהרי לא נזכר לא שמו ולא שם עירו לא מדברי השואלים ולא מדברי המשיבים ומי יכול לעמוד ולידע היאך היה החקירה והיאך השיבו לכן אין לסמוך על עדות זה אבל בעדות הראשונים הירש נפתלי ודוד בר יוסף יש לסמוך עליו להתיר האשה כל מה שכתבתי אינו אלא כנושא ונותן בדבר הלכה ובסברות קצת מלבי בזה שכתבתי שעדות הסחורה הנגזלת ועדות האנשים הנהרגים חדא מלתא היא וכיון שהיה מל"ת לעדות הסחורה הוי מל"ת נמי לענין האנשים הנהרגים. עוד כתבתי שאם הנכרי הראשון אומר אני יודע שנהרג כו"ע מודו דסגי בכך אף אם לא פירש כיצד הוא יודע כל זה אינו אלא סברת הלב ונראין הדברים בפשיטות בעיני אמנם לענין מעשה צריכין אנחנו גם קצת הסכמת זקני הוראה שבדורינו מפני חומר אשת איש הלא תראה בשתי תשובות הריב"ש שהביא הב"י שהחליט הדין ע"פ התלמוד וסברת עצמו שאותן נכרים שהעידו התחילו לומר במה עסקתם והכריע הרב שהוא מל"ת גמור בלי ספק ואעפ"כ סיים בסוף דבריו שמפני חומר אשת איש איננו סומך על סברתו כי אם בהסכמת רוב חכמי הארץ שבגליל לא שיסמוך חכם אחד על סברתו וק"ו כמוני היום עץ יבש ולא בינת אדם לי שאין לי לחלוט את הדין כי אם בהסכמת רבני ארץ ובאמת כי נ"ד יותר פשוט מנדון דהריב"ש ומעובדא דפונדקית מאחר שהתחיל הנכרי לדבר מל"ת בענין הסחורה הנגזלת וכמו שכתבתי למעלה ופשוט הוא בעיני דגם הריב"ש יודה בזה להלכה ולמעשה בלי שום פקפוק וראוי לרבני ארץ שלא להחמיר בזה וכיוצא בזה וכ"ש לפי מה שכתב בתשובת הרמב"ם וז"ל שאין מדקדקין בעדות אשה עגונה וכל המחמיר ודורש וחוקר בדברים אלו לא יפה הוא עושה ואין דעת חכמים נוחה הימנו וכה"ג כתב הרא"ש בתשובה דמכלוף בן מלול וז"ל הרי את רואה שכמה קולות הקילו חכמים משום תקנת עגונות וכו' וכן ראוי לכל מורה לחזור על כל צדדין להתיר ומה מאד הפליג על זה הרב ר"י קארו ז"ל בתשובה בדין מל"ת בענין שלמה כרוב וצוח ככרוכיא שלא להחמיר כ"כ בנשים עגונות וכן בסברא השנייה שכתבתי שהיכא שעד הראשון אמר שהוא יודע שמת או נהרג כ"ע מודו שדי בכך גם בזה אין לפקפק דהא אפילו את"ל שלדעת תשובת להרמב"ן צריך שיפרש העד הראשון כיצד הוא יודע מ"מ יש לנו לסמוך אדברי הרמב"ם והר"ן ז"ל וק"ו שהרב ר"י קארו ז"ל שבתראי הוא פסק בהדיא בתשובה שהעד הראשון אעפ"י שלא העיד רק מת פלוני סתם עדות מעליא הוא ועלייהו סמכינן דבכ"מ משום עיגונא דאיתתא יש לנו לילך אחר דברי המקילין ולא אחר המחמירין. ואע"ג דמהר"ר איסרל ז"ל בפסקיו וכתביו סימן ר"ך בשם מהר"ם כתב בכל מקום דאיכא פלוגתא בדינים אלו אזלינן לחומרא וכן כתב מורי מהרמ"א בהג"ה ש"ע מ"מ בתשובת רבינו אלי' מזרחי בסימן ל"ו כתב בהדיא דבפלוגתא דרבוותא אזלינן לקולה באשה עגונה והביא ראיה ממסכת עדיות שבשעת הדחק יש לסמוך אדברי יחיד וכתב עוד וז"ל ואין לך שעת הדחק גדול מזה שאם תשאר האשה עגונה כל ימיה ודאי נפיק מיניה חורבא וכ"ש בזמנים האלו שבעונות רבו הפרוצות ונתמעטו הצנועות כ"ש כשהיו המקילין רבים שבודאי ראוי לפסוק כוותייהו עכ"ל הרי שהרב מזרחי בתראי וידע דברי מהר"ר איסרלן ואעפ"כ חולק עליו ואית ליה דיש לילך אחר דברי המקילין ועליו סמכינן דהלכתא כבתראי ומורי מהר"מאי בהג"ה ש"ע אלמלי שראה דברי הרב מזרחי בלי ספק שהיה נוטה