משאת בנימין ריז

אם כנים דבריו אם לאו ומלתא דעבידי לאגלויי לא משקרי אינשי וכה"ג כ' בתשובת מיימונית השייכים לספר נשים וז"ל למה לא יחשוב מל"ת אי משום דקאמר למה אינכם מביאין אותו יהודי שנהרג כי הוא שוכב באותו מקום הדר אמר ואני הייתי לוקח ליטרא מכם ומביאו בעגלה שלי וקא חיישיתו משום שהזכיר ממון בעדותו אדרבא כ"ש דאלים סהדותיה טפי משאמר פלוני מת או נהרג סתמא דלא עביד לאגלויי: עוד העיד כמר דוד הנ"ל ששמע מנכרית אחת ששמעה מפי נכרית אחרת וכו' עדות זו מעליא היא ואע"ג דאין אנו יודעין אם הנכרית הראשונה היתה מל"ת אין בכך כלום כמו שכתבו מהרי"ק ז"ל בשורש קכ"א ותרומת הדשן סי' ל"ט ועלייהו קא סמכינן דבתראי נינהו ודלא כהריב"ש והר"ן ז"ל ומה שהעיד שהנכרית ראתה שהוליכו הגזלנים היהודי שלמה איש אדיל בת אהרן מגאלניצה וכו' הדבר רחוק מן השכל שהנכרית העידה כך וכי היתה יודעת הנכרית שם אשתו ששמ' אדיל ושהיא בת אהרן מגאלניצה ומפני שהוא רחוק ממני תולה אני שהעד דוד בר יוסף העיד זה מלבו משום שהוא יודע שהעדות מגיע על שלמה הנ"ל ואע"פ שהנכרית לא אמרה ולא הכירה את שלמה לא בשמו ולא בשם אשתו הוא מעיד כך מפני שלפי דעתו ואמיתת לבבו עדות הנכרית מגיע על שלמה הנ"ל וכה"ג כתב הר"ן ז"ל בתשובה על נכרי שליח שהעיד ששמע מאשת המומר במל"ת שבעלה המומר מת וז"ל הדבר רחוק בעיני שהתחילה הנכרית ההיא לומר לאיש אשר לא הכירה מעולם שבעלה הראשון מת אם לא שהוא שאלה עליו וכו' ומפני שהדבר רחוק בעיני אני תולה זה לקיצור בלשון וכו' עכ"ל והנה ע"פ סברא זו פסק הרב דלא מל"ת היא ולא התיר את האשה וא"כ בנ"ד נמי אין לסמוך על עדות זה במה שהעידה הנכרית על שמו ושם אשתו מ"מ בנ"ד יש תקנה בזה לחזור לשאול את הנכרית אם היא מכירה את היהודי בשמו ואם תגיד הנכרית שהיתה מכירה אותו יהיה עדותה עדות מעליא ואע"ג שהעדות השני שתעיד לאו מל"ת היא אפ"ה הוי עדות מעליא כיון שהעדות הראשון הוי מל"ת אע"ג שהעדות השני היה על פי שאלה לית לן בה כי כבר הסכימו כל המחברים שכל היכא שהתחילה נכרי להסיח לפי תומו וחזר ושאלו לו ואח"כ פי' כל הענין קרוי שפיר מל"ת ומצאתי בתשובת הרב ר' אלי' מזרחי בתשובה ע"ג בשם החכם מהר"ר אברהם שאחר שהעיד הנכרי מל"ת חזרו ושאלו את הנכרי על הענין שנתים אחר עדות הראשון ואפי"ה חשיב ליה מל"ת גם עדות השני וכן כתוב בתשובת בנימין זאב בסי' י"ז ומה שאמרה הנכרית שהיתה יושבת בראש האילן וראתה שהוליכו הגזלנים את היהודי סמוך לשפת המים שקירי' אזיר"א והרגוהו ואח"כ השליכו אותו למי'. ויש לספק בזה לאומרת בדדמי כדתנן בריש פ' האשה שלו' מלחמה בעולם אינה נאמנת היינו דוקא במלחמה גדולה אבל מלחמה קטנה אמרינן התם נפלו עלינו לסטים הוא מת ונצלתי נאמנת משום דאשה כלי זיינה עליה פרש"י הכא כיון דמלחמה קטנה היא דאיהי הוה בהדיה לא אמרה בדדמי אלא נטרה וחזיא ליה דמית דאשה לא מסתפיא מליסטים ואע"ג שהנכרית הזאת חזינן שהיתה יראה מהליסטין מדעלתה על האילן ולפיכך לא שייך כאן לומר אשה כלי זיינה עליה. י"ל דמאן לימא לן שעלתה על האילן משום פחד הליסטין דשמא טעם אחרינא הוה להנכרית שעלת' על ראש האילן ולא מפח' הליסטין ואוקמינ' אחזקתה דאשה כלי זיינה עליה ועוד דאפי' את"ל דאומרת בדדמי אפ"ה כיון שאומרת שהשליכו אות' למים שקורין אזיר"א וסתם אזיר"א מים שיש להן סוף הוא ואם שהה במים כדי שתצא נפשו ולא ראוהו עולה מן המים סגי וצריך לחקור ולדרוש על אותו אזיר"א אם יכול לראותן על ארבע רוחות בבת אחת עוד העיד כמר אברהם בן הקר"י שמיד כשיצא הקול שנהרגו היהודי והנכרי הנזכרים שלח הנכרי הברילא הנ"ל שלוחים לארץ וואלחיי לחקור ולדרוש עליהם והשיבו השלוחים שנהרגו והגידו מי הם הגזלנים בשמותיהם נראה דעדות זה לאו מל"ת הוא דבלי ספק הוא שהשלוחים חקרו ושאלו אחד היהודי והנכרי היכן הם וע"פ שאלותן וחקירותן הגידו להם הדבר וזה ודאי משיב על שאלותן ולאו מל"ת הוא ואע"ג דנראה מתוך דברי בעל תרומת הדשן סימן