משאת בנימין רטז

מעיד בשמו שא"א לשאול עד הראשון ואפילו לא אמר אלא מת סתם משיאין את אשתו היכא דאפשר אפשר והיכא דלא אפשר לא אפשר. ונראה דלכולי עלמא צריך שיאמר עד השני שמעתי מפלוני נכרי ועבד שאמר לו שהוא יודע בודאי בלי ספק שפלוני מת או נהרג ואע"פ לא פירש העד הראשון כיצד הוא יודע משיאין את האשה על פיו אבל אם לא אמר העד השני רק שמעתי מפלוני שמת לאו כלום הוא דאי ל תימא הכי אין לך אשה שאינה ניתרת אפי' אינו רק קול הברה בעלמא דמיד כשהקול יוצא שמת פלוני רבים הם אפילו ישראלים וכ"ש נכרים שמספרים בפני אחרים שפלוני מת ואפילו בלא קול כשנאבד אחד ואין יודעין היכן הוא מסתמא כל אדם גומר בלבי שמת או נהרג ומספר דרך שמועה שפלוני זה מת או נהרג וזה לא יתכן שתנשא האשה בלא עדות כלל הלכך לא נראה לי להתיר שום אשה בעד מפי עד עד שיעיד העד השני שהראשון פי' לו בהדיא שהוא יודע בבירור שמת אע"פ שלא פי' לו היאך הוא יודע אין בכך כלום ומהשתא נבא לעיקר שאלותינו הספק הג' ונראה דבנ"ד יש למצא צדדין להתיר האשה ולא מבעיא לדעת הרמב"ם והר"ן ז"ל דאית להו היכא שאין העד בפנינו אפילו לא אמר אלא מת סתם סגי לדידהו איתתא שריא לא שייך כאן לומר שמא אינו אלא קול הברה בעלמא שהרי הנכרי פי' בהדיא כששאל אותו הירש נפתלי והאנשים היכן הם והשיב הנכרי אני יודע שנהרגו וכל שאומר אני יודע לא מחזקינן בקול הברה כאשר כתבתי וזה פשוט אלא אפילו לדעת תשובת הרמב"ן דאית ליה שעד השני יעיד ששמע מעד הראשון דבר ברור כגון שראה המיתה וכיוצא בזה אפילו הכי איתתא שריא. משום דאין לך דבר ברור ממה שאמר הנכרי שהוא יודע שנהרגו ואח"כ השליכו אותן למים גם הסחורה הנגזלת אמר שיודע היכן הוא וזה מוכח בודאי שידע מקור הענין הריגה והגזילה איך ומה ומי הם הגזלנים אלא שלא רצה לגלות להעד הירש נפתלי הנ"ל כל הענין מאימה ופחד שמא יתחייב ראש הגזלנים למלכות והגזלנים הם אוהביו ומכיריו או מפחד הקנס למלכות כדרך בארץ וואלחי"י וכן שמעתי מכמה אנשים יהודים שפשוט הוא בעיניהם שהנכרי גברילש אמר שהוא יודע כל הענין אלא שאינו רוצה לגלות מטעם שכתבתי ובעדות הב' שהעיד כמר נפתלי הירש הגיד בפירוש שהנכרי גברילש אמר שהוא יודע מי הם הגזלנים וזה ודאי הוי דבר ברור וכיוצא בזה כתב הרב ב"י בשם רבו רבינו יעקב בי רב באחד שהעיד שיהודי זימן ישמעאלים לסעוד אצלו ושאל היהודי לחבירו שמעת מה נעשה מפלוני ופלוני והשיבו הישמעאלים אנו מכירין מי הרגן והתיר נשותיהם ע"פ עדות זה ע"כ. הרי שלא העידו אלא אנו מכירים מי הרגם לא שראה המיתה אעפ"כ התירו נשותיהם ומעשה רב וכן משמע נמי מתשובת הר"ר דוד כהן שהביא הב"י בסמוך לזה על ענין משה סוסי שאמר נכרי אחד ליהודי דעו כי הרגו תוגר פלוני ומשמע התם דאי הוי הנכרי מל"ת הוי עדות מעליא אע"ג שלא ראה ההריגה ובנ"ד אמר הנכרי ג"כ שיודע מי הם הגזלנים ועוד דברים אחרים המורים על בירור הדבר שהעיד על הגזילה ועל שהשליכו אותן למים אחר הריגה ויותר מזה שאמר להירש נפתלי הנ"ל שיאמר לנכרי הברילא מסנעטין שהגזילה שלו יוחזר לו ומדעייל נפשיה בדבר כ"כ להודיע לנכרי הברילא אי לאו דבריר ליה לא הוה מעייל נפשיה כ"כ. וכה"ג כתב הב"י בשם הריטב"א אההיא מאן איכא בי חוייא ומאן איכא בי חסא כיון דמעיי נפשיה לאכרוזי ולמימר הכי אי לאו דקים ליה הכי דשכיב לא הוי אמר סוף דבר עדותו של כמר נפתלי הירש הנ"ל מספיק להתיר האשה העד השני כמר דוד בר יוסף הוה מל"ת גמור גם איכא שמו ושם עירו גם מיתתו הוא ברור ולא שייך כאן לומר קול הברה מאחר שאמר שהוא יודע ממקום הקבורה ורצה להראות קברו גם העיד שאחר הריגה השליכו אותן למים וכבר כתבתי שזהו מורה על דבר ברור ואי משום שהנכרי הזה דמי קצת לנוגע שהיה מבקש שיתנו לו שכר בשביל שיראה להם את קברו ועוד דאמרינן בפרק כל הגט דכל מלתא דשייכי ביה עבידי לאחזוקי שקרייהו ואפי' מל"ת אינו נאמן ואין לך שייכות גדול מזה הנכרי שרוצה לקבל שכר נראה דלאו כלום הוא דכיון שרצה להראות את קברו מלתא דעבירי לאגלויי