משאת בנימין ריד

כל המחברים שכל היכא שהתחיל הנכרי להסיח לפי תומו וחזרו ושאלו לו ואח"כ פירש כל הענין קרוי שפיר מל"ת ונ"ד עדיף טפי מעובד' דפונדקי' בפ' בתרא דיבמות שהעידה על א' שחלה ומת והשיאו את אשתו וקאמר בגמרא דפונדקית נכרית מל"ת הוי ופריך והא קאמרו איה חבירינו ומשני דחזיוהו דבכייה פי' כיון שראתה אותם בכתה קודם ששאלוה איה חבירנו חשיב כמי שאמרה להם שמת אלא שלא פירשה כל דבריה ולהכי אע"פ ששאלוה אח"כ איה חבירנו חשיב שפיר מל"ת דבתר התחלת דברים אזלינן והשתא אני אימר ק"ו בנ"ד דהא התם הפונדקית לא דברה כלום קודם ששאלוה רק שבכתה והבכיה מסתמא מורה על הצער שמת אותו איש שחלה ואיכא למימר נמי שהבכייה היא בשביל דבר אחר שאירע לה לפונדקית ואפ"ה מוקמינן על סתמא דמלתא וחשיב כאלו דברה בהדיא במיתת האיש שחלה ק"ו הכא שהנכרי אמר מל"ת בפירוש על נין הגזילה ואפילו שלא סיים כל הענין שנהרגו גם האנשים שנחשוב חצי דבריו כדבר שלם והנה הריב"ש ז"ל בתשובה סי' שע"ו גם בתשובה אחרת כתב על נכרי שהתחיל לדבר במה עסקתם והשיבו אותו בפלוני אם הוא חי או מת והשיב הנכרי שהוא מת והסכים הרב שלפי סוגיית התלמוד הוא מל"ת גמור אלמא כל היכא שמתחיל הנכרי לדבר במל"ת אפי' לא דבר רק דיבור א' שאנו מרגישין מתוך אותו דיבור שהוא רוצה הגיד הענין אעפ"י ששואלין אותו אח"כ ועל אותו שאלה הוא מספר כל הענין אפ"ה הוי מל"ת גמור מדין התלמוד וכ"ש בנ"ד שהנכרי היה מל"ת קודם ששאלוהו חצי הענין שיהא מל"ת גם על שמספר אחר ששאלוהו. ועל הספק הב' מה שלא העיד הנכרי על שמו ושם עירו רק על שמו לבדו ויש לחוש על שלמה אחר שבכל העולם דהא הכא שכיחי שיירתא והוחזקו וגרע טפי מההוא דיצחק ר"ג זה נראה דלאו כלום הוא שזה ששנינו בתוספתא אין מעידין עד שיכיר שמו ושם עירו היינו דוקא היכא דלא ידעינן קושטא דמילתא אבל היכא דידעינן קושטא דמלתא וליכא לספוקי לאיש אחר לא בעינן לא שמו ולא שם עירו ובנדן דידן שהעיד הנכרי גברילש שאותן ב' אנשים שהוליכו הסחורה של נכרי הברילא מסנעטין שנהרגו אף אם לא היה מכיר אותן מי הם לא בשמם ולא בשם עירם אף על פי כן כיון שאנן ידעינן מי הם האנשים ששלח הנכרי הברילא מסנעטין עם הסחורה שוב לא בעינן לא שמו ושם עירו דמהשתא ליכא לספוקי לאיש אחר וק"ו שהנכרי העיד שהם שני אנשים האחד יהודי ששמו שלמה והשני הנכרי ששמו סמאכוול שאין לחוש ולספק באיש אחר וזה עדיף טפי מההוא עובדא דיצחק ר"ג דהתם דאע"ג דאיכא אומדנות טובא וכמעט שאי אפשר שימצא איש אחר שיהיו בו כל הדברים האלו עם כל זה כיון דליכא קושטא דמילתא גם ליכא שמו ושם עירו ולא סמכינן אאמדונות דשמא יש א' בכל העולם ששמו יצחק ר"ג וכל הדברים האלו בו ואע"ג שאמרו דאזיל מקורטבא לאפסמיא אין בכלל זה שהיה דר בקורטבא רק שהלך דרך קורטבא ולא שדר בו ולא חשיב שם עירו אם לא שדר בו דבשלמא כשמעידין על מקומו שהוא דר בו שוב ליכא לספוקי בכל העולם כלו רק באותו מקום שהוא דר בו ולפיכך כשאנו יודעין שלא נאבד איש אחר מאותו מקום ששמו כך שוב ליכא ספק כלל אבל כשאין מעידין על מקום דירתו איכא לספוקי בכל העולם כולו וכל האומדנות שבעולם אינו מועיל וא"ת א"כ אמאי מהני שם עירו דהא אכתי איכא לספוקי בעיר אחרת ששמה כך ומאותה מקום אחרת היה האיש שמת כדחיישינן לשני יוסף בר שמעון וי"ל דאין לנו לדקדק אחר דברי תנאים ואמוראים ואין לנו אלא מה שאמרו הם ז"ל הם אמרו דשמו ושם עירו מהני בכל ענין ולא חיישינן לעיר אחרת ששמה כשמה כל זמן שאין אנו יודעין שיש מקום אחרת ששמה כשמה ועוד י"ל דשמו ושם אביו שכיחי טובא שאפילו בעיר אחת נמצא ב' אנשים ששמותיהן ושמות אביהן שוים וק"ו בכל המדינה משא"כ בעיירות דלא שכיחי כ"כ ונחזור לענין ראשון דבנ"ד איכא קושטא דמלתא לא בעינן שמו ושם עירו וראיה לדברי מההיא דפונדקית דלעיל שלא העידה לא על שמו ולא על שם עירו אפי"ה השיאו את אשתו משום שהם היו מכירין את חביריהם את שמו ואת שם עירו ועליו שאלוה והשיבה