משאת בנימין ריג

אחריהם מה היה להם וחזרו הנכרים לסנעטין והגידו שנהרגו במקום פלוני גם הגידו מי הם הרוצחים בשמותיהם: עוד העיד כמר דוד בר יוסף שנכרית אחת הגידה לו מל"ת ששמעה מנכרית אחרת איך שהיתה יושבת בראש האילן וראתה שהוליכו הגזלנים היהודי שלמה איש אדיל בת אהרן מגאלניצה והנכרי סמוך לשפת המים שקורין אזי"רא והרגו אותן והשליכו אותן למים כל העדות הנ"ל העידו לפני ב"ד כמבואר בב"ד שהוגבה וכתוב שם באורך יותר ואני קצרתי דבריהם ולא כתבתי רק מה שצריך לדין התרת האשה ועוד העידו עדים אחרים כמבואר שם בב"ד שהוגבה ולא כתבתי עדותן קצתן אין בהן צורך וקצתן אין בהן ממש בעדות הללו עיינתי ודקדקתי היטיב ובתחלה נדבר בעדות שד נפתלי הירש שיש בו לספק ג' ספיקות: הספק הא' אי הוי מל"ת אי לא שהרי הנכרי גברילש לא היה מל"ת אלא על הסחורה ואח"כ שאל אותו הירש הנ"ל על האנשים היכן הם ואז השיב לו הנכרי שנהרגו וזה נראה כמשיב על שאלותיו ואע"ג דבב"ד השני העיד הירש נפתלי הנ"ל שהנכרי היה מל"ת גמור על הריגת האנשים ועל הסחורות זה ודאי לאו כלום הוא דק"ל כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וכך הם נמי דברי הר"ן בתשובה שהביא הרב ב"י בסימן י"ז בא' שהיה מערער על אשה אחת לומר שהיא זקוקה ליבם ואח"כ הוא בעצמו בפני הב"ד העיד ששמע שמת זה זמן רב שסומכין עליו להתיר שכל שלא העיד בב"ד חוזר ומגיד בב"ד דמשמע הא אם העיד בב"ד אינו חוזר ומגיד בכ"ד: הספק הב' דליכא כאן בירור דבר שהנכרי מעיד על זה האיש שלמה שהוא מסנעטין ושהוא בעל האשה הזאת ואיכא לספוקי באיש אחר ששמו שלמה ואנן בעינן שיעיד על שמו ושם עירו אבל כשאינו מעיד על שמו ושם עירו לאו כלום הוא ואפי' שמו ושם אביו איכא מחלוקת אי מהני אי לאו כמו שכתוב בתשובת הרא"ש בעובדא דמכלוף בן מלול: וק"ו הכא דאפי' שם אביו ליכא וגרע האי מילתא טפי מההוא דשלחו מתם יצחק ר"ג בר אחתיה דרב בבי בר אביי דאזל מקורטב לאספמיה שכיב דאיפליגי ביה אביי ורבא אי חיישינן לתרי יצחק אי לאו וכתבו התוספות והרא"ש דפלוגתייהו דאביי ורבא בשכיחא שיירתא ולא הוחזקו דאי שכיחא שיירתא והוחזקו בהא כולי עלמא מודו דחיישינן ואע"ג דהתם רחוק מן השכל שימצא איש א' ששמו יצחק ר"ג ושיהיה בר אחתיה דרב ביבי בר אביי ודאזיל מקורטבא לאספמיא ואפ"ה חיישינן לכ"ע היכא דשכיחי שיירתא והוחזקו ק"ו בנ"ד דודאי שכיחי שיירתא והוחזקו שכמה אנשים יש בעולם ששמם שלמה דנימא דחיישינן לאיש אחר ששמו שלמה הספק הג' נראה שזה הנכרי גברילש לא העיד שראה ההריגה או מצא אותו הרוג והכירו ע"י טביעת עין או ע"י סימנים או ששמע מנכרי אחד שראה ההריגה או מצא אותן הרוג והכירו ע"י טביעת עין או ע"י סימנים רק העיד שיודע שנהרג אפשר שלא שמע הנכרי אלא קול הברה בעלמא ואין משיאין את האשה ע"י קול כמו שכחב בתשו' הרמב"ן סימן פ' והרב ב"י הכיא דבריו בטור א"ה בסימן י"ז וצריך להתיישב בדבר מאד: ואומר אני על הספק הראשון שנסתפק אי עדות זה חשיב מל"ת אי לאו נראה דבנ"ד חשיב שפיר מל"ת ועדיף טפי מאלו הוי מל"ת על ההריגה דכל מל"ת בעינן שלא יתכוין לא להעיד ולא להתיר ואי יש לחוש שמתכוין או להעיד או להתיר אפילו מל"ת לא הוי כלום משא"כ בנ"ד שהנכרי לא הזכיר בתחלה ההריגה ולא נתכוין רק להודיע לנכרי הבריל"א שיחזיר לו הגזילה שלו א"כ אין לך עדות מעולה יותר מזה ואי משום שנראה כמשיב על שאלה גם זה לאו כלום הוא מאחר שהנכרי התחיל לדבר ל"ת מענין הגזילה חשיב כאלו העיד בתחילה גם על האנשים דהא בהא תליא וחדא מלתא היא אלא שלא פירש דבריו בתחלה עד ששאלו אותו על האנשים שהיה סבור דלא איכפית ליה לנכרי על ההריגה רק על הגזילה וכבר הסכימו כל