משאת בנימין ריב

מים דבעינן דחזיוהו בשעתיה ה''נ כיון שפסק הקור והצנה יש לחוש למתפח תפח ונשתנה מצורתו. ונראה שיש לחלק דבמים דוקא הוא דאמרינן דבעינן דחזיוהו בשעתיה מפני שצנת המים צנה כל דהוא היא ומיד כשיוצא מן המים נתחמם הגוף ומתפח תפח אבל דבר הנקרש והנגלד מהקור הגדול אעפ"י שפסק הקור עינינו רואות שעדיין הוא נקרש ונגלד יום או יומים ואינו מחמם בשעתיה עוד נראה שיש לחלק דבמים אי מספקא לן אי חזיוהו בשעתיה אי לאו אזלינן לחומרא כמו שכתב הר"ן ז"ל בתשובה דכיון שאין שיעורו אלא שעה אחת אין לתלות ולומר שתוך אותה שעה שנפלט ראהו שיותר מצוי ששהה יותר משעה אחת אבל בנדון זה אי מספקא בין ההריגה ובין המציאה אי פסק הקור והצנה אי לאו אזלינן לקולא ואמרינן שלא פסק ואת"ל פסק שמא לא עמד החום כשיעור יום או יומים לכן כל זמן שלא ידעינן שפסק הקור בין ההריגה והמציאה מספיקא לא חיישינן כל זה נראה בעיני פשוט להלכה ולמעשה אך מפני שהדבר הזה דבר חדש ולא נמצא בשום חיבור גם לא שמעתי ולא ראיתי מרבותי מעשה כזה אמרתי טוב הדבר להקריב המשפט הזה לפני רבותינו בעלי תריסין ובעלי הוראה שאם יסכימו עמדי מוטב ואם לאו אני על הסברת הלב ועל דעתי לבדי לא אסמוך ויהיו דברי בטלין דברי הקטן בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל: אח"כ מצאתי בספר ראב"ן פרק בתרא דיבמו' שכתב וז"ל אין מעידין לאחר ג' ימים אם הוא בימות החמה או שמוטל במקום חמימות אבל בימות הגשמים ומוטל במקום צינה מעידין עליו אפי' לאחר כמה ימים ואם היה מוטל בתוך המים אם ראוהו בשעה שעלה מן המים מעידין עליו אפי' לאחר שלשה אבל אם שהה לאחר שעלה מן המים אין מעידין עליו דמתפח תפח ואינו ניכר עכ"ל ומי לנו גדול כראב"ן ז"ל שכתב כפשוטו ממש כעין שכתבתי ומאחר שכוונתי דעת גדולים יש לסמוך על הוראה זו: דברי הקטן בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל: קה מעשה ביהודי אחד בק"ק סנעטין שמו שלמה הלוי שהלך לארץ וואלחיי עם נכרי אחד שמו סמאכל ששלח אותן נכרי אחד מפנעטין שמו הברילא ונתן בידם מעות וענייני סחורה לעשות שם משא ומתן בארין וואלחיי ואח"כ בא הקול שאותו שלמה הנ"ל והנכרי הנ"ל שניהם נהרגו והרוצחים השליכו אותן למים כאשר העידו כמה יהודים מה ששמעו בענין זה מן הנכרים והוגבה העדות בב"ד ואשתו של שלמה הנ"ל לא המתינה עד שיצא הוראה מפי הרבנים אי שריא להנשא אי לאו והלכה ונשאת לאיש. ומיד כשנודע הדבר אלי גבהרתי מאד על המעשה הרע הזה וצויתי עליהם להבדילם זה מזה ולהפרישם עד שיעיינו הרבנים בעדות האשה זו ואחר העיון יצא לאור משפטם אם תשא אם לאו. ובהיות שאנכי קרוב אל החלל נכנסתי בעובי הקורה אם אפשר למצא התרה כפי אשר יורוני מן השמים: הנה העד כמר נפתלי הירש כשהיה בארץ וואלחיי בא אלי נכרי אחד מל"ת ואמר לו כשתלך לעיר סנעטין אמור לו לאוהבי הבריל' שאל ידאג על מעותיו ועל הסחורה שגזלו הגזלני' כי הוא יודע היכן הוא ובלי ספק שיחזור לו הכל ואז שאל אותו נפתלי הנ"ל והאנשים הנגולים היכן הם וחשיב לו הנכרי שגם זה הוא יודע האחד הוא יהודי שמו שלמה והשני הוא נכרי שמו סממאכוול ששלח אותן הברילא הנ"ל ונתן בידם מעות וסחורה לקנות לו בהמות בארץ וואלחיי ושניהם נהרגו ואח"ב השליכו אותן למים וצר לי מאד אוהבי סמאכוול ע"כ עדות זה הכל הוגבה בשנת שע"ו: עוד העיד כמר דוד בר יוסף בהיותו בארץ וואלחיי בא אליו נכרי אחד ואמר שאם ישלמו לו היהודים הייתי מראה להם מקום קבורתם של היהודי מסנעטין והנכרי סמאכוול שהרגו אותן ואח"כ השליכו אותן למים: עוד העיד כמר אברה' בהר"י שהנכרי הברילא הוא ששלח היהודי שלמה והנכרי סמאכוו' לעשות לו משא ומתן בארין וואלחיי מיד כשבא הקול לפנעטין שנהרגו היהודי והנכרי הנ"א שלח שני נכרים לארין וואלחיי לחקור ולדרוש אחריהם