משאת בנימין רי

קדושת דמים לא מפקיע שום שיעבוד אלא שחז"ל הצריכו לפדותו בדבר מועט שלא יאמרו הקדש יוצא לחולין בלא פדיון ואפי' לפי' רב האי ז"ל דאי' ליה בין קדושת הגוף בן קדושת דמי' מפקיע מידי שיעבוד מ"מ גם לדידיה לא מיתוקם האי דרבא אלא דוקא היכא דשייר הלוה לעצמו נכסים כדי חובו של המלוה אבל היכא דלא שייר מקום למלוה לגבות חובו לא מפקיע מידי שיעבוד ובין קדושת מזבח ובין קדושת דמים פוד דה המלוה בדבר מועט וא"כ לפ"ז בנ"ד שמעולם לא הקדיש הבעל המקומות אין כאן לא קדושת דמים גם לא הניח לה נכסים לגבות כתובתה רק ממקומות הללו ואיך יעלה על הדעת שתפקיע שיעבוד כתובתה ואפי' פדיון בדבר מועט לא שייך כאן ודין זה פשוט הוא בכל ספרי המחברים ובטור ח"מ סי' קי"ז ואם באולי שן יש בידך איזה מקום בתלמוד ובפוסק ים שמתוכו נולד לך ספק שאילתך הודיעני ואנ בתומי אלך בדרך התלמוד והפוסקים כאשר למדוני רבותי ז"ל כמשמעות פשטיהן ושלום כנפש חמיך הקטן בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל קג שאלה כבד שר אווזא שנרקב במקו' אח' בשיפולי הכבד אי חיישינן למקום מרה ולמקום חיה אי לאו: תשובה בתחילה צריך לדעת איזהו מקום חיה הרי"ף והרמב"ם הרשב''א והטור כתבו מקום חיה הוא מקום שהיא תלויה בו ודבריהם סתומים וצריכים ביאור ורש"י ז"ל פירש מקום חיה מקום שהיא דבוקה תחת הכליות ועיקר ל"א ביותרת הכבד ע"כ וכתב הרב ב"י שדברי המחברים שכתבו מקום שהיא תלויה בו נוטים ללשון ראשון של רש"י ואני אומר איפכא שדברי מחברים נוטים אא שני ש רש"י שלשון שהיא תלויה בו משמע ביותרת שכל הכבד ברוחב תלויה ביותרת אבל בכליות אינה תלויה כלל רק שכוליא אחת היא דבוקה אל הכבד ועוד דלשון הגמרא במקום שהיא חיה משמע במקום שהכבד חיה מאותו מקום וסברא היא שהכבד חיה מן הלב דרך הטרפש שהכבד דבוקה בו ואין סברא כלל לומר שהכבד מקבל החיות מן הכליות כי ידוע הוא שהלב הוא נותן חיות לכל האברים לקרוב קרוב קו דם והחיות בא לכל אברי הגוף מהחלל שבלב וחכמי הרופאים קורין אותו רוח החיים כי הרוח שבחלל הלב הוא החיים שבכל הגוף ומ"מ דברי המחברים הנזכרים הם סתומים ואין ללמיד מהם דבר ברור אמנם רש''י ז"ל סובר שלשין ראשון הוא עיקר וכן כתב הסמ"ג ס"ג בעשיין וכך הם דברי הר"ן ז"ל אבל ראב"ן סי' רל"ה ותשובת מיימונית סי' ז' והרוקח שפ"א ורבינו ירוחם נתיב ט"ו חלק חמישי אות ח' כתבו מקום שהיא חיה הוא המקום שהיא תלויה ביותרת וכתב רבינו ירוחם שפירוש זה הוא פשוט ונראה שיש לסמוך על דבריהם שהעיקר הוא שמקום חיה הוא המקום שהכבד תלויה ביותרת כי רבים הם ובתראים ודלא כדעת מורי מהר"ם איסרלש ז"ל בספר תורת חטאת בכלל פ"ה בשם באו''ה דמצריך כזית במקום מרה וכזית במקום שהיא תלויה ליותרת וכזית במקום שהיא דבוקה לכליות ואין להקשות מהא דרב פפא דאמר הלכך בעינן תרווייהו וש"מ דבשל תורה צריך להחמיר כדעת שניהם דשאני התם א כא אלא חד ספיקא ספק במקום מרה ספק מקום חיה דרב פפא לא מספקא ליה איזהו מקום חיה ומשום דליכא אלא חד ספיקא אזלינן לחומרא ובעינן תרווייהו משא"כ לדידן דמספקא לן בפירוש מקום חיה היכן הוא אי במקום כליות אי במקום היותרת דאיכא ספק ספיקא ספק במקום מרה וספק במקום חיה ואם ת"ל במקום חיה שמא האי במקום חיה היינו האי במקום שהיא תלויה ביותרת ולא במקום שהיא דבוקה בכליות דהא רבים ובתראים קים להו הכי א בל אין לומר איפכא ולהכשיר היכא דאיכא כזית המדובק לכליות וליכא כזית במקום תלייתא ביותרת מטעם ספק ספיקא משום דזה לאו ספיקא הוא אלא כעין ודאי דהא בכל מקום קיימא לן הלכתא כרבים ובתראים ואף על גב דלכאורה נראה דהא ספק ספיקא לאו ספק דמתהפך הוא וכבר כתבו קצת רבוותא דבעינן ספק המתהפך דומיא דס"ס דפרק קמא ד כתובות ספק זינתה תחתיו ספק אינו תחתיו ואם ת"ל תחתיו ספק באונס ספק ברצון דכל כהאי גוונא ספק המתהפך הוא משא כ בנדון דידן מ"מ נראה דיש לסמוך על הני רבוותא דאית להו דהאי במקום חיה מקו' התלוי ביותרת הוא ואפילו בלא