משאת בנימין רט

דאמרינן התם הרואה חמה בתקופתה וכו' אומר ברוך עושה מעשה בראשית ואימת הוי אמר אביי כל כ"ח שנין וכו' ומדמוקי אביי הברייתא בכ"ח שנין על כרחך היה סומך בתקופה על חשבון דשמואל אמנם לדעת רב אדא ולפי חשבונו תחזור החמה לנקודה הראשונה כמו שהיתה בעת הבריאה בכל תקופת ניסן שבראש המחזור הקטן של י"ט שנים ולא כ"ח שנים ודבר זה מבואר היטב בהרמב"ם ז"ל בהלכות קידוש החדש וכמו שכתבתי בספר העברונות שחברתי וחשבון זה דרב אדא הוא עיקר שעליו סמכו חכמי התלמוד וגם האידנא אנו סומכין עליו ותדע דהא אמרינן בפ"ק דר"ה שלח ליה רב הונא בר אבין לרבא כד חזית דמשכת תקופת טבת עד שיתסר בניסן עברא לההוא שתא ולפי חשבון של שמואל תמשך תקופת טבת לפעמים עד אחר פסח ולפיכך אנו מוכרחים לומר שזה ששלח רב הונא כד חזית דמשכת תקופת טבת עד שיתסר בניסן לפי חשבון של תקופת רב אדא הוא דלדידיה לעולם לא משכה תקופת טבת רק עד שיתסר בניסן ועוד דאנו מעברין בשנה שמינית של מחזור ולפי חשבון של שמוא היה לנו לעבר בשנה תשיעית שאז שנת חמה יתירה על הלבנה חדש ימים ולא בשמינית אבל לחשבון דרב אדא בשנה השמינית החמה יתירה על הלבנה חדש ימים כשתדקדק בחשבון של שמואל ורב אדא תמצא כן ואל יעלה על לבבך לומר מאחר שאנו סומכין על חשבון דרב אדא א"כ היה לנו לברך הברכה הנזכרת בתקופות שבכל ניסן בראש המחזור של י"ט שנה לפי חשבון רב אדא שהרי באותו רגע חוזרין החמה והלבנה כל אחת ואחת על נקודה שלה כאשר היו בעת הבריאה וי"ל דדוקא לפי חשבון של שמואל מברכין הברכה בכל ראש מחזור של כ"ח שנה דלשמואל איכא תרתי חדא שהחמה חוזרת על נקודתה בכל תקופת ניסן של ראש המחזור כאשר היו בעת הבריאה ועוד שתקופת ניסן שבראש המחזור נופלת בתחלת ליל ד' כמו שהיה בעת הבריאה שהרי בד' נתלו המאורות בתחילת הלילה אבל לחשבון דרב אדא אע"פ שהחמה והלבנה בכל תקופת ניסן שבראש המחזור של י"ט שנה חוזרין על נקודתן כמו שהיו בעת הבריאה מ"מ לא יהיה זה בתחילת ליל ד' לעולם רק באיזה יום או באיזה לילה שיהיה בכל ימי השבוע ולא דמי לזמן הבריאה שאז היו בתחלת ליל ד' על נקודתן ולפיכך אין מקום לברכה זו לעולם לפי חשבון של רב אדא ואם תאמר היאך עבדינן תרתי דסתרי אהדדי דלענין הברכה עבדינן כשמואל ולענין חשבון התקופות ועיבור השנים אנו סומכין על חשבון דרב אדא. לאו קושיא היא דהכא נמי לענין חשבון השנים קיימא לן כר' אליעזר דאמר בתשרי נברא העולם ולענין התקופות קי"ל כר' יהושע דאמר בניסן נברא העולם ובכן כס ישיבתך יגדיל ויאדיר כנפשך ונפש אביך הקטן בנימין אהרן ב"ר אברחם סללניק ז"ל. קכ מ"א לעומר תפריח ותשגה כארז וכתומר' תתלונן בצל השומר אתה אהובי חתני האלוף ר"מ ואב"ד מן יצ"ו השאלה אשר שאלתני על דבר האשה שאין לה ממה לגבות כתובתה רק ממקומות ב"ה והגבאים גבאי צדקה מחזיקין באותן מקומות וטוענין שבעלה נשאר חייב לצדקה בעד מצות והצדקה קודמת לכתובת אשה ומתוך כתבך הבנתי שדבר קשה הוא בעיניך לחתוך הדין הזה על בוריו ודעתך נוטה לזכות הצדקה ולכך בקשת לבאר הדין הזה בביאור ארוך ורחב: ונפלאתי מאוד על שאלתך שאינה צריכה שום ביאור לא ארוך ולא קצר מרוב הפשיטות כי איך יעלה על הדעת שזה החוב של צדקה שאינו רק בעל פה ומאוחר יפקיע כח כתובת אשה המוקדם בשטר ובק"ס הלא לא נעלם מאמר רבא בפרק כל שעה ובכמה מקומות בתלמוד הקדש חמץ ושיחרור מפקיעין מידי שיעבוד ומשמע דוקא כשמקדיש איזה דבר הוא דמפקיע מידי שיעבוד דכיון דחל עליו שם הקדש ומפקיע מידי שיעבוד הדיוט המוקדם אבל בנדון זה שמעולם לא הקדיש הבעל את המקומות ולא חל עליהן שם הקדש מאיזה טעם יפקיע שיעבוד האשה ולא עוד אלא אפילו אם הקדיש המקומות לצדקה לאו כלום הוא להפקיע שיעבוד האשה שהרי פירשו המפרשים דהאי דרבא לא מתוקם אלא בקדושת הגוף כגון שור שעשאו אפותקי לבעל חוב ואח"כ הקדישו למזבח אבל