משאת בנימין רח

קדושתיה וכה"ג אמרינן בפרק כל כתבי ס"ת שנמחק אם יש בו ללקט פ"ה אותיות מצילין ואם לאו אין מצילין ופריך ואמאי תיפוק ליה משום גליון דידיה ומשני מקום הכתב לא קמבעיא לי דכי קדוש אגב כתב קדוש אזלא כתב אזלא קדישתיה הרי לך שאפילו גבי ס"ת שהסופר לא אסיק אדעתא שתמחק הכתב ותבטל הקדושה ואפילו הכי אמרינן מסתמא לא אמרינן קדוש רק אדעתא דס"ת בקיומו ק"ו בשאר ספרים שהמדפיס מדפים אדעתא דהכי שיחתוך הגליון דנימא אזלא הגליון אזלא קדושתיה דהא אפשר לומר שאפילו בקיומו לא קדוש הגליון מעולם. ואע"ג בס"ת שנמחק בדעבד הוא דאמרינן אזלא הכתב אזלא קדושתיה ואלו הכא לכתחילה חותכין הגליון מ"מ לא נראה לי לחלק בזה ועוד נראה דבשאר ספרים חוץ מס"ת תפילין ומזוזות אף הכתב עצמו לא קדוש והאיך יעלה על הדעת לומר שגליון דידיה הוא קדוש והכי תניא בתוספתא שהביא רבינו שמשון ז"ל בסוף פ"ג דמסכת ידים הברכות אע"פ שיש בהן מאותיות השם ומעניינות הרבה של תורה אינן מטמאין את הידים ומדלא מטמא את הידים ש"מ נמי דלית בהו קדושה דהא בהא תליא כמו שכתב ר"ש שם בהדיא ובפרק כל כתבי נמי משמע הכי דהא בהא תליא. אך נראה דאע"ג דמדינא ודאי הכי הוא דבשאר ספרים אף הכתב עצמו לא קדוש הוא כדאיתא בתוספתא דלעיל מ"מ חלילה לנו לנהוג קלות ובזיון בכתב עצמו גם בשאר ספרים דסוף סוף כתבי קודש הן ולא גרע מתשמישי קדושה דאמרי' בפרק בני העיר תשמישי מצוה נזרקין תשמישי קדושה נגנזין ועוד דאע"ג דתניא בתוספתא דאינה מטמא את הידים וממילא משמע דלית בהו קדושה נראה דהיינו דוקא דלית בהו קדושה תמורה כס"ת להציל אותן מפני הדליקה וכיוצא בזה אבל מ"מ אית בהו קדושה זוטא ותדע דאטו כל הני השנוים בפ' ג' דמסכת ידים שאינן מטמאין את הידים כגון ס"ת שנמחק ושיר השירים וקהלת לית בהו קדושה כלל משום שאינן מטמאין את הידים זה לא יעלה על לב ובע"כ צריכין אנו לומר הא דקתני דאינו מטמא את הידים היינו דלית בהו קדושה רבה אבל קדושה זוטא מיהא איכא ככל כתבי הקודש ואפילו ספרים שלא נכתבו בכתב גמור כנון כתב גישע"עט נראה דיש בהן קדושה זוטא וצריך לנהוג בהן כבוד וקדושה ועוד נראה שאפילו את"ל בשאר ספרים מדאינם מטמאין את הידים אין בהן קדושה כלל מ"מ בזמן הזה יש להם קדושה גמורה וכמו שכתב הסמ"ג בהלכות שבת גבי המכבה והמבעיר וז"ל הברכות הם התפילות והקמיעות אע"פ שיש בהן אותיות של שם ומעניינות הרבה של תורה אין מצילין אותה מפני הדליקה פי' ר' יצחק דוקא בימי התנאים והאמוראים שלא נתנו לכתוב לא התלמוד ולא תפילות משום דברים שבעל פה אי אתה רשאי לכותבן אבל עכשיו שרבתה השכחה אנו מתירין לכתוב את הכל משום עת לעשות לי"י הפרו תורתיך ושפיר מצילין הכל מפני הדליקה הן תלמוד הן תפלות עכ"ל וכ"כ התוספת והרא"ש פרק כל כתבי וכן כתב הב"י בטור א"ח סימן ר"מ בשם הראב"ד ומ"מ אע"פ שלדברי הסמ"ג יש בהן קדושה חמורה אפי' הכי הגליון של שאר ספרים נראה דאין בו קדושה כלל ומותר לחתוך אותן מן הספר ולזורקו לארץ ולאשפה או לעשות בו כל מאי דבעי משום דלא מצינו גליון רק בס"ת תפילין ומזוזת כמו שכתבתי למעלה הנראה לע"ד כתבתי: קא בני ידידי ויקירי עץ עושה פרי האלוף ר"מ ואכ"ד מוהר"ר יעקל נר"ו מה ששאלת שכשחל תקופת ניסן בתחילת ליל ד' שאז ביום ד' בשחרי' כשיוצאין מב"ה שמתאספין הקהל יחד ומברכין ברוך עושה מעשה בראשית: יפה כתבת כי כן הוא הדין בפרק הרואה ובטור או"ח ובשו"ע בסימן רכ"ט וכן ראיתי נוהג מורי מהר"ש השני וגם אנכי בשנת שמ"ט גם עכשיו אי"ה לתקופת ניסן שלפנינו דעתי לעשות כן אך לבי מהסם דלפ"ז משמע שאנן סומכין בחשבון התקופות על החשבון דשמואל דאמר אין בין תקופה לתקופה אלא ז' שעות ומחצה ושנת החמה היא שס"ה ימים ורביע ולדעת זה אתי שפיר שבכל תקופת ניסן שבראש המחזור של כ"ח שנים חוזרת החמה למקומה על נקודה שהתחילה להקיף בעת הבריאה ודבר זה מבואר היטב בפרק הרואה דאמרינן