משאת בנימין רז

הגליון רק מה שצריך לס"ת כגון הגליון של מעלה ושל מטה ובין פרש' לפרשה ובין דף לדף שבתחלת הספר ובסוף הספר ושיעורין מפרש בפ' הקומץ רבה ובפסקי המחברים של מטה ד' אצבעות ושל מעלה ג' אצבעות וכן כל הני שיעורין מפרש התם וטעמא משים דכל הגליון שצריך לס"ת הוא שימוש לס"ת דאי לאו הגליון בטלה ס"ת ולכך לה עליה קדושת ס"ת אבל הגליון שאינו צריך לס"ת למה יחול עליה קדושת ס"ת מאחר שאינו, שימוש לס"ת כלל והכי משמע בפ' כל כתבי דאמרינן התם איבעיא להו הגליונין של ס"ת מצילין אותו מפני הדליקה או אין מצילין ובעי למפשט ליה מהא דתניא ס"ת שנמחק אם יש בו ללקט פ"ה אותיות כגון ויהי בנסוע הארון מצילין ואם לאו אין מצילין ואמאי תיפוק ליה משום גליון דידיה ומשני מקום הכתב לא קמבעיא לי דאזלא כתב אזלא קדושתיה כי קמבעיא לי של למעלה ושל מטה שבין פרשה לפרשה ובין דף לדף שבתחילת הספר ובסוף הספר ומדלא קאמר כי קמבעיא לי בגליונים של ס"ת סתמא וקאמר של מעלה ומטה וכו' ש"מ דלא מבעיא ליה אלא בגליון של מעלה ולמטה הצריך לס"ת אבל והגליון העודף על השיעור שצריך לס"ת פשוט ליה דאין מצילין אופן ונראה לי פשוט דהגליון הצריך לס"ת כל זמן שס"ת קיימת גם הגליון קדוש אגב ס"ת דעד כאן לא קמבעיא ליה אלא בגליוני' של ס"ת שנמחק הכתב אבל ס"ת שהכתב קיים פשוט הוא שגם הגליון קדוש הוא אגב ס"ת כדתנן במתניתין בפרק ג' במסכת ידים והובא המשנה שם בפרק כל כתבי וקאמר תלמודא עליה דלמא אגב ס"ת שאני ובאותה משנה נמי קתני בהדיא הגליונין של מעלה ומטה וכו' מטמאין את הידים ומשמע נמי דוקא הגליון למעלה ולמטה הוא מטמא את הידים מפני שהוא שימוש לס"ת ולא הגליון שאינו צריך לס"ת דאל"כ הוה ליה למיתני סתמא הגליונים של ס"ת מטמאין את הידים וכן פירוש רבינו שמשון ז"ל דבהני וגליונים שצריכין לס"ת מיירי מתניתין וכפי השיעור דאמרינן בפ' הקומץ רבה הרי מוכח שפיר שאפי' הגליון של ס"ת לא קדוש רק שיעור הגליון שצריך לס"ת אבל הגליון העודף על השיעור אפי' בס"ת לא קדוש וא"כ בשאר ספרים שאין צריך להניח שום גליון לא למעלה ולא למטה ולא מן הצדדין פשוט דלא קדוש הגליון כלל ומותר לחתוך כל הגליון עד הכתב והכי איתא נמי במתניתין בפ' ג' דידים ר' יהידא אומר שבסוף אינו מטמא עד שיעשה לו עמוד ופירש הרמב"ם ז"ל ור"י אומר כו אשר ישאר בסוף כל זמן שלא יעשה לו עמוד שיגלל עליו הספר ותכלול אותו קדושת הספר עדיין הוא חול לפי שאפשר שיחתוך מה שנשאר בלא כתיבה עכ''ל הרי לך בהדיא שאפי' בס"ת לא קדוש כל הגליון ותוא חול ויכול לחתוך עליו ואף ע"ג שהסמ"ג בלאוין סימן ג' כתב שאם כתב שם על היריעה בס"ת או בתפילין ואפילו בטעות, שכל היריעה קדושה ודקדק כן מלשון ה"ג מ"מ נראה דלא שבקינן כל הסוגיא דפרק כל כתבי והמשניות דמסכת ידים מקמי דברי הסמ"ג דיחידאי הוא וכל המחברים לא הביאו דברי הסמ"ג בחיבוריהם וש"מ דלא ס"ל כוותיה גם הדקדוק שדקדק הסמ"ג מלשון ה"ג אינו מוכרח כן שמה שכתב בה"ג כתב שם שלא במקומו פירש במקום שאין ראוי לכתוב לא קדוש כל הגליון דידיה ודקדק הסמ"ג מזה דוקא שלא במקומו הא במקומו כגון בס"ת קדוש כל הגליון דידיה לאו דקדוק הוא אלא הכי פירושו כתב שם שלא במקומו לא קדוש כל הגליון כלומר כל הגליון הוא חול ויכול לחתוך כל הגליון עד הכתב ודייקינן הא בס"ת אין כל הגליון הוא חול אלא השיעור שצריך לס"ת הוא קדוש והמותר הוא חול ואפשר שגם הסמ"ג לאו דוקא כל היריעה קאמר אלא ר"ל כל היריעה כדין ס"ת וכשיעור הגליון שאמרו חז"ל שצריך להניח חלק לס"ת כנ"ל לישב דברי הסמ"ג כדי שלא יקשה עליו מפרק כל כתבי ומסכת ידים ואפי' את"ל שדברי הסמ"ג הן כפשטן. מ"מ נראה גם הסמ"ג לא כתב כן אלא בס"ת ותפילין או מזוזות אבל שאר ספרים ליכא למ"ד שיהא הגליון שלהם קודש ועוד אני אומר שכיון שרגילות הוא לעשות כריכה לכל הספרים הנדפסים ולחתוך הגליונות א"כ כל המדפיס אדעתא דהכי הוא מדפיס כדי לכרוך ולחתוך הגליונות והוה ממש כמו לב ב"ד מתנה עליה שכל זמן שהגליון הוא בקיומו קדוש אגב הספר נחתך הגליון אזלא