משאת בנימין רה

מ"מ בתשובת רבי אליה מזרחי סימן ל"ו כתב בהדיא היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא אזלינן לקולא באשה עגונה והביא ראיה ממסכת עדיות ודבריו נכונים מאד בעיני עיין עליו והרב המזרחי בתראי הוא וידע דברי מהרא"י ז"ל ופליג עליו בזה והלכתא כבתראי סוף דבר על עדות כמר זנוויל אני סומך להיותי סניף עמכם להתיר האשה העגונה מרת פיגלה בתו של קלמן הנזכר אם דעת מעלתכם מסכמת לדעתי אמנם עדותו של כמר ברוך אין אני סומך עליו כי הנוטל שכר להעיד עדותו בטילה אם לא שיחזיר השכר ואחר כך יחזיר ויעיד פעם שנית אע"ג דמדברי מורי מהרמא"י ז"ל בהג"ה משמע דבחזרת השכר לבד הוא סגי ואין צריך לחזור ולהעיד שנית דבריו אין נראין בעיני מאחר שכבר בטלו העדות אין כאן עדות כלל וכן נראין דברי הר"ן ז"ל בשם הרמב"ם שכתב וכן אם החזיר ממון לבעלים וחזר והעיד באותה עדות עצמה מקבלין הימנה וכן כתב רבינו ירוחם בהדיא ודבריו הבאתי למעלה וכפי הנראה מתוך הב"ד שהוגבה בק"ק לבוב וכן שמעתי מפי כמר קלמן אבי האשה העגונה שזה העד כמר ברוך הטריח עצמו והלך ממקום למקום והוציא הוצאות מכיסו בשביל האשה העגונה כדי שיהיה לה עדות שתהיה מותרת להנשא זה ודאי פשוט בעיני שצריך להחזיר לו כל הוצאות שהוציא מכיסו ואין בזה משום הנוטל שכר להעיד דלא גרע מזקן שמרכיבו על החמור או כפועל בעל ממלאכתו. הנראה בעיני כתבתי ואתם עשו כטוב בעיניכם. דברי הק' בנימין אחרן ב"ר אבדהם סלניק ז"ל: צט עץ שתול על פלגי מים ראשו מגיע השמים כאבן מאבני שיש אל תאמרו מים הלא הוא אהו' בני אב וראש בחכמות הרמות העמוקות ר"מ ואב"ד מוהר"ר אברהם נר"ו אשר שאלתני על הספרים הנדפסים בדפוס אם יש להן דין קדושת ספרים הנכתבים בכתיבה ובקולמוס עוד שאלת על מה סומכין האידנא שכורכין ספרי' בכריכה וחותכין הגליונו' כדרך האומנין שעושין בכריכה וזורקין הגליונות לארין ולאשפה ואנן חזינן בסמ"ג שכתב שאם כתב שם על היריעה שכר היריעה קדושה תשובה על ראשון ראשון ועל אחרון אחרין שאלת על קדושת ספרים הנדפסים נראה דאין לחלק בין ספרים הנכתבים בכתיבה ובין ספרים הנדפסים בדפוס וכל הקדושה שיש לספרים הנכתבים יש גם כן לספרים הנדפסים דמה לי בכתיבה מה לי בחקיקה ועיין בתשובת ר' מנחם עזריה סימן צ"ג כדאמרינן בפרק שני דגיטין גבי עבד שיצא בכתב שעל גבי טבלא ופנקס יצא לחירות וכו' וציץ הקידש נמי לא היה בכתיבה אלא בחקיקה כדאמרינן התם לא היה כתבו שקוע אלא בולט כדינרי זהב אעפ"י כן כתיב ביה מכתב פתוחי חותם אלמא כתיבה היא והלוחות נמי היה בחקיקה כדכתיב חרות על הלוחות ועפ"י כן קורא אותם כתיבה בכמה מקראות שנא' והמכתב מכתב אלדי' ואומר כתובי' באצבע אלדי' וכמו שכתבו שם התוספות וש"מ דחקיקה וכתיבה חדא מלתא היא והא דתניא התם וכתב לה ספ' כריתות ולא חקק הא אוקימנא התם בחק תוכות אבל בחק ירכות שפיר דמי. וכי תימא דשאני חקיקה שחוקק גוף האותיות כמו בלוחות שהכתב היה חקוק ושקוע והיינו חק יריכות וכדאמרינן בעלמא מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין וגבי ציץ נמי אע"ג שהיו אותיותיו בולטות כדינרי זהב מכל מקום התם נמי חק יריכות הוא שהיה עושה מעשה בגוף האותיות וכדאמרינן התם כדינרי זהב ולא כדינרי זהב דאלו התם תוכות והכא יריכות התם מגוואי והכא מבראי ופי' רש"י ז"ל יריכות שהיה ציץ דק כעין טס וצר האותיות מעבר האחד ודוחק יריכותיהן והן בולטות מעבר השני מבראי צין דוחק מבראי והיא בולטת מגואי וש"מ דבין בלוחו' ובין בציץ היתה החקיקה על ידי מעשה שבגוף האותיות משא"כ במלאכת הדפוס שאין הכתב לא שקוע ולא בולט רק שמדבק הדיו בנייר ע"י הרושם האותיית הא לאו קשיא היא דהא כ כתיבה ממש נמי אין האותיות שקועות ולא בולטות אלא שמדבק הדיו בנייר או בקלף על ידי הקולמוס ומה לי ע"י הקולמוס ומה לי ע"י הדפוס ועוד ראייה מדקתני התם אבל לא בכתב שעל גבי כיפה ואנדוכתרי פירש רש"י אנדוכתרי תכשיט ורוקמין עליו צורות במחט כעין ברו"דיר בלע"ז ואם רקמו עליהן אותיות הגט אינו כתב לפי שאינו