משאת בנימין רד

מילתא הוא שהרי אנן קי"ל כת"ק דר' טרפון דלא בעי דרישה וחקירה ואע"ג דמדברי הרמב"ם ז"ל בסוף הלכות גירושין משמע דבעינן דרישה וחקירה שהרי כתב שואלין אותו היאך ראית ובמה ידעת אם העיד בדבר בירור נאמן ומשמע דבעי דרישה וחקירה י"ל היינו דוקא כשהעד בפנינו אבל אם אינו בפנינו שא"א לחקור ולדרוש עדותו עדות מעליא היא וכן כתב שם הרב המגיד שאין דנין אפשר מאי אפשר ונראה דאי קשיא מידי בעדות של כמר זנוויל הא קשיא שמא אחר שהשיב לו היהודי שזה ר' בנימן כבר מת הוא באויר לכאורה נראה דאינו נאמן עד שיאמר וקברתיו דאיכא למיחש לבדדמי כמו במלחמה או במים והכי אמרינן בפ' האשה שלום דבר אמרי לה הרי הוא כמלחמה ואמרי לה אינה כמלחמה ופסק הטור כלישנא קמא דמחמיר וכן כתב רבינו ירוחם וכן כתב הר"ן בתשובה שהביא הרב כ"י סמוך קודם לזה ענין אמנם הרמב"ם ז"ל בפרק י"ג מהלכות גירושין פסק כלישנא בתרא לקולא וכן פסק הרב ב"י בשו"ע בסימן י"ז. ונראה דאפי' מאן דמחמיר לא מחמיר אלא באשה עצמה ולא בעד אחד דהא בגמרא משמע דאאשה עצמה קאי שאומרת מת בעלי בדבר דמסיים שם אמרי לה כמלחמה דאמרה בדדמי ואמרה לה אינה כמלחמה דסמכא אדאמרי אינשי שב שנין הוו מותנא ואינש בלא זמנא לא אזיל וכן הוא נמי לשון הטור שכתב או שיש דבר בעולם ובאה ואמרה שמת בכל אלו דינו כמלחמה ואינה נאמנת ואם כן יש לנו לחלק ולומר דעד כאן לא פליגי אלא באשה עצמה אבל בעד אחד דברי הכל נאמן אפי' אי לא אמר וקברתיו דהא אשכחן במת במלחמה שיש חילוק בין אשה עצמה לעד אחד להרמב"ם כדאית ליה ולשאר רבוותא כדאית להו אמנם הר"ן ז"ל בתשובה הנזכרת כתב בהדיא דגבי דבר אין לחלק בין אשה עצמה לעד א' ובתרווייהו בעי שיאמר וקברתיו אך נראה שהר"ן ז"ל גירסא מוטעת נזדמנה לו בספר הרמב"ם שהיה כתוב היה דבר בעילם ובאה ואמרה מת בעלי אינה נאמנת ואגירסה זו סמך הר"ן ז"ל ופסק לחומרא כדאיתה בתשובה הנזכרת אבל בספרי הרמב"ם שבפנינו כתוב נאמנת וגירסה זו שבפנינו נכונה היא לפי הטעם שכתב הרמב"ם ז"ל ועל גירסא זו סמך הרב ב"י בסימן י"ז גבי ואם באה ואמרה מת תחת מפולת וכו' או שיש שילוח נחשים ועקרבים וכו' או שיש דבר בעולם וכו' גם הרב המגיד תופס גירסא זו דנאמנת לקולה ע"ש ואלו ידע הר"ן ז"ל הגירסא האמיתית אפשר שהיה סומך על הרמב"ם ז"ל לקולא בין באשה עצמה בין בעד אחד ולפיכך אין ראיה כלל מדברי הר"ן ז"ל. ושפיר מצינו לחלק בין אשה עצמה לעד אחד ועד כאן לא פליגי אלא באשה אבל בעד אחד דברי הכל הוא דנאמן ועי"ל דאפילו מאן דמחמיר דהיינו דוקא בעד שהעיד על המיתה שראה אותו מת ושאלנו אותו על הקבורה ואמר לא ידעתי אבל מי שמעיד סתם פלוני מת בדבר ולא שאלנו על הקבורה אפשר לומר דבכה"ג לא מחמרינן כולי האי גבי דבר משום דאיכא למימר שזה העד לא ראהו מת או נקבר רק ששמע מפי אחרים שמת ולא נתן לב לדעת אל הקבורה דלאו כולי עלמא דיני גמירי שצריך לומר וקברתיו ומלתא דלא רמיא עליה דאינש לא מדכר ועוד מצאתי בתשובת הרב הגדול ר"י קאר"ו סי' י"א מהלכות מל"ת שכתב בהדיא שאפי' הרמב"ם ז''ל אינו מצריך לומר וקברתיו אלא מעד שראה המיתה או ההריגה אבל האומר שמעתי שמת או נהרג אינו צריך לומר וקברתיו ומביא ראיה מדברי הרמב"ם ז"ל עיין עליו ונראה בנ"ד אפי' אמר העד שראו מת ולא הזכיר קבורה אפילו הכי עדות מעליא הוא שהרי אפשר לומר שזה העד ראה המיתה והקבורה ומה שלא העיד על הקבורה הוא מפני שלא ידע שצריך להעיד על הקבורה מאחר שלא שאלוהו על זה וכל כה"ג יש לסמוך אדברי מקילין' ועי"ל דאפי' את"ל דליתא להנך חילוקים שכתבתי ולא מחלקינן בין אשה עצמה לעד אחד גם אין לחלק בענין אם העד לפנינו או אינו לפנינו מ"מ כל היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא יש להקל בעיגון אשה דהרבה הקילו חכמים בעיגון האשה שאפילו נכרי או קרוב או פסול יכולין להעיד בעיגון אשה ושאר דברים שהקילו חכמים ואף ע"ג דמהרא"י בפסקים וכתבים סימן ר"ך בשם מהר"ם כתב כל היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא יש להחמיר באיסור אשת איש וכן כתב מורי מהרמא"י בהג"ה ש''ע מ"מ