משאת בנימין רג

בתורת אגרא לאו קנס הוא דהא נפקא לן מלא תטה משפט ומלא תקח שוחד דפסול מדאורייתא כמו שכתבנו למעלה וכן מוכח נמי מדברי רבינו ירוחם במשרים נתיב ב' סוף חלק ז' שכל שכר שנוטל העד אפילו בתורת אגרא עדותיו בטלין שהוא ז"ל לא התיר שום שכר רק זקן שמרכיבו על החמור או כפועל בטל שבטל ממלאכתו מטעם דבכה"ג אינו נוטל שום שכר בשביל העדות וכתב עוד שאם החזיר העד השכר שנטל וחזר והעיד באותו עדות עדותיו קיימת ואם לא החזיר כולם בטלין ואפילו לקח משניהם מתובע ונתבע שאין שום הטייה עכ"ל. ואע"ג דרבינו ירוחם כתב סתם שאם נטל שכר משני בעלי דינים מתובע ונתבע שעדותו בטל מ"מ נראה דיש חילוק בזה דדוקא בתורת אגרא בשכר טרחא אבל אגר בטילה אפילו בטילה דלא מוכח דיניו דין ועדותיו עדות אלא שמכוער הדבר לכתחילה כדאמרינן בסוגיא דשני דייני גזירות אמנם אגר בטילה דמוכח כגון קרנא דהוי תהי באמברא דחמרא ויהבי ליה זוזא וכגון רב הונא דאמר הבי לי גברא דדלי לי בחרקאי כגון זה פשוט הוא דמותר הוא אפילו לכתחילה ויהיה איך שיהיה שמעינן מדבריו דתורת אגרא משכר טרחא ודאי אסור ועדותיו בטל מכל הנ"ל שהנוטל שכר לעדות אעפ"י שאין נוגע בעדות עדותיו בטלין הילכך בנ"ד אע"ג שנתפש' לבסוף על סך פחות מסך הראשון ויתן לו כפי אשר נתפשר עמו הן יועיל עדות הן לא יועיל ודאי הפשרא היא מועלת לענין שאינו נוגע בעדות אבל מ"מ הוא נוטל שכר כדי להעיד ועדותיו בטלין גם השבועה שהשבעתם את העד להגיד האמת לאו כלום הוא כי אין בכח השבועה הזאת להוציאם מדין הנוטל שכר להעיד עדותיו בטלין לכן נראה שאין תקנה לאותו עדות שהעיד כמר ברוך עד שיחזיר כל השכר שלקח ואח"כ יחזיר ויעיד אותו העדות כמו שכתב כל זה הר"ן ז"ל בשם הרמב"ם בפ' האיש מקדש וכן כתב נמי מורי מהרמא"י בש"ע סי' ל"ד: ונראה דדוקא בכי האי גוונא מועיל חזרת ממון כשאינו נוטל אלא בתורת אגרא דלאו פסול דאוריתא הוא אלא קנס הוא אבל כל שנוטל שכר על מנת שיועיל עדותו נוגע בעדות הוא ופסול מדאורייתא ואפי' החזיר הממון לא מהני. סוף דבר העד ראשון אין תקנה להכשיר עדותו עד שיחזיר השכר ויחזיר ויעיד אמנם העד השני כמר זנוויל שהעיד איך ששאל הוא יהודי אחד על כמר קלמן מלבוב וחתנו ר' בנימן בעל העגונה והשיב לו היהודי שזה ר' בנימן כבר מת באויר לפי דעתי שיש לנו לסמוך על העד הזה ולהתיר האשה אבל מאחר שמכ"ת העמדתם יסוד התיר האשה על עדות של כמר ברוך ועדות זה של כמר זנוויל לא עלה על דעתכם לא ברמז ולא ברמיזה על כן מוכרח אני לחזור על כל הצדדים ולעיין בדקדוק מאי תיוהא ופקפוק ראיתם בעדות זה אם בשביל שלא הוזכר בעדות זה לא שם אביו ולא שם עירו ואנן בעינן שם אביו ושם עירו כדתניא בתוספתא הלא גם בעד הראשון שסמכתם עליו לא הוזכר שם אביו ושם עירו רק שבאחרונה כשנשבע בפני ב"ד העיד שזה ר' בנימן הוא חתנו של כמר קלמן ועל זה סמכתם והדין עמכם דמה לי שם אביו או שם חמיו כדמוכח בפרק האשה בעובדא דר' יצחק ריש גלותא בר אחתיה דרב ביבי ובהגהות מרדכי דסוף יבמות בעובדא דנכרי אחד שאמר מעולם לא הרגתי אלא יהודי אחד שהיה מוליך עשרה ליטרין ששלחה מרת יהודית לאחיה וכן מוכח בכמה דוכתין בתלמוד ובפוסקים וכן מצאתי נמי בתשובת הרב הגדול ר"י קארו סימן ד' מהלכות מל"ת וז"ל ובנ"ד כיון שאמר שאחד מאותם היהודים שנהרגו היה גיסו של ברוך שהיה משרת ליעקב וולא"גי הוי כאילו מזכיר שמו ע"כ וא"כ ה"ה נמי בעדות של כמר זנוויל כששאל אותו על קלמן וחתנו רבי בנימן והשיב לו שזה ר' בנימן מת והיינו שמו ושם חמיו ומאי אולמיה דעד הראשון מעד השני ואם מפני שהעד השני העיד בדרך קצרה שזה ר' בנימן כבר מת ולא פי' בירור הדברים איך הוא יודע שמת אם ראה אותו מת או שמע והיאך היתה המיתה משא"כ בעד הראשון שפירש שמת בכפר קאן אצל בעל הבית ששמו מיכאל והראה לו שם כליו וחפציו ושטרי חובות של זה ר' בנימן שמת וכמה בירור דברים של ודאי שהוא מת ולכך יש לסמוך על עד הראשון משא"כ בעד השני שאין כאן בירור כלום גם זה לאו מלתא