משאת בנימין רב

בעדו' זו כלל בשביל השכר ועדותו עדות מעליא הוא ולפיכך האשה מותרת להנשא מאחר שאינו נוגע בעדות ותמיהני מאד על הדברים הללו שיצאו מפי גאוני עולם ולא מבעיא לפי מעמד הראשון שעשה העד כמר ברוך עם האשה שאם יועיל עדותו שתהיה מותרת להנשא שתתן לו האשה שכר כך וכך ואם לא יועיל עדותו תתן לו פחות מסך זה שזה ודאי נוגע בעדות הוא ועדותו בטל ופסול מדאורייתא הוא וכל מה שהעיד באותו פעם פסול מדאורייתא וזה פשוט בכמה מקומות בתלמוד ונפסקו המחברים ובטור ח"מ סימן ל"ז שאפילו מי שאין לו הנאה אלא בדרך רחוקה אין בעדותו כלום כגון האומר תנו מנה לעניים אין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר וכן לענין ס"ת אפי' סיל ק לא מהני וק"ו בנ"ד דנוגע בעדות ממש הוא ובטור ח"מ סימן קכ"ג גבי מורשה שקבל שכר כתב בשם הרמב''ן והרבה מהמחברים שכל מורשה שיש לו חלק במה שמוציא מהנתבע אפילו קרוביו אסורין להעיד ולפיכך בנ"ד לפי מעמד הראשון פשוט דנוגע בעדות הוא ולא מבעיא לן אלא אפילו מעמד האחרון שנוטל העד שכר דבר קצוב בין יועיל עדותו בין לא יועיל עדותו והשתא אינו נוגע בעדות כל וכה"ע גבי מורשא כשר להעיד. מ"מ נ"ד לא דמי למורשה דשאני גבי מורשה אינו נוטל שכר בשביל שיעיד רק בשביל שהוא מורשה אבל הנוטל שכר בשביל שיעיד פשוט הוא דעדותו בטילה אע"ג דאינו נוגע בעדות דהא משנה שלמה היא במסכת בכורות בפרק עד כמה הנוטל שכר לדין דיניו בטלין להעיד ועדותן בטלין והך מתניתין לא מתוקמא אלא בנוטל דבר קצוב הן יועיל עדותו הן לא יועיל עדותו דאי בנוטל שכר על מנת שיועיל עדותו איצטריך מתניתין לאשמועינן דנוגע בעדות עדותו בטל ועוד דסיפא דנוטל שכר להעיד דומיא לרישא דנוטל שכר לדין ורישא ע"כ לא מתוקמא בנוטל שכר לדון על מנת שיזכה בדין אלא בין יזכה בין לא זכה דיניו בטלין דהא מסיק שם בגמ' מנא ה"מ אמר רב יהודא אמר רב דאמר קרא ראה למדתי אתכם וגומר מה אני בחנם אף אתה בחנם ומשמע דבחינם לגמרי בעינן שלא יטול שום שכר בעולם וסיפא דהך מתניתין נמי הכי מוכח דקתני ונותן לו שכרו כפועל בטל ומשמע דאין שום צד היתר ליטול שכר של אות' מלאכה ויבטל הימנה וכן פי' רש"י שם ועוד דבפרק שני דייני גזירות מוכח שאפי' שכר טירחא ב בעלמא אסור דיניו בטלין דהא התם תניא ושוחד לא תקח מת"ל אם ללמוד שלא לזכות את החייב ושלא לחייב את הזכאי הרי כבר נאמר לא תטה משפט אלא אפי' לזכות את הזכאי לחייב את החייב אמרה תורה ושוחד לא תקח והשתא למילף מקרא דראה למדתי אתכם מה אני בחנם וכו' מקרא דלא תטה משפט ומקרא ושוחד לא תקח נפקא אלא וודאי מהני קראי דלא תטה ושוחד לא תקח לא נפקא לן לא לזכות את החייב או לזכות את הזכאי אבל שכר טרחה לא נפקי מהני קראי לכך איצטריך האי קרא דראה למדחי וכו' למילף מיניה דאפי' בשכר טרחה נמי אסור וכן מוכח נמי עוד התם דאמרינן קרנא הוה שקיל איסתרא מזכאי ואיסתרא מחייב ופריך היכי עביד הכי והכתיב ושוחד לא תקח סיק שם קרנא בתורת אגרא הוה שקיל ופריך אאא אגרא מי שרי והתנן הנוטל שכר לדון דיניו בטלין הרי לך בהדיא דמתניתין דהנוטל שכר לדון דיניו בטלין מיירי אפילו אינו נוטל שכר אלא בתורת אגרא אפי"ה דיניו אאא ומדרישא דהנוטל שכר לדון מותקמא בנוטל שכר בתורת אגרא סיפא דהנוטל שכר להעיד נמי מיתוקמא בנוטל שכר בתורת אגרא הנה מוכח שפיר דהנוטל שכר להעיד אפילו בדבר קצוב ואפילו בתורת אגרא שאינו נוגע בעדות אפ"ה עדותו בטלה וכן נראה נמי דברי הר"ן ז"ל בסוף פרק האיש מקדש שכתב שם דהא דתנן הנוטל שכר לדון דיניו בטלין להעיד עדותיו בטלין לאו מטעם דנוגע בעדות הוא אלא מטעם למי שיודע להעיד חייב הוא להעיד כמו הדין שחייב הוא לדון ואם אינו רוצה להעיד עד שיתן לו שכר קנס הוא שקנסו חכמים שיהא מעשיו בטלין ע"כ ומדכתב הר"ן לאו מטעם דנגוע בעדות הוא אלא אם אינו רוצה להעיד עד שכר וכו' משמע בהדיא דאפילו אם אינו נוגע בעדות רק שנוטל שכר בתורת אגרא אפ"ה עדותו בטל וכן מדנקט קנס הוא שקנסו משמע נמי בכי האי גוונא דנוטל בתורת אגרא דאי לאו