משאת בנימין ר

כנגד הדמים נראה דהא דאמרינן דלא קנה אלא כנגד הדמים היינו דוקא כשנתן מקצת הדמים בתורת ערבון ולא בתורת פרעון אבל כשנתן בתורת פרעון אפילו לא נתן אלא מקצת הדמים קנה הכל היכא דלא עייל ונפיק אזוזי כדאיתא בפרק האומנין וטור חו"מ בסי' הנזכר. ונראה דבנדון דידן ודאי לא שייך ערבון חדא מאחר שלקח כל המקח תחת ידו שוב אי אפשר לומר שלא יקנה אלא כנגד הדמים אלא דעת המוכר והלוקח על כל המקח ועוד דמתוך השאלה משמע שמותר הדמים זקף עליו במלוה וכיון דזקף עליו במלוה נעשה כאלו קבל המוכר כל הדמים וחזר והלוה לו מכיסו כדמוכח התם. גם אין לחוש לשינוי השליחות במה שנתן השליח שני אדומים ועבר על דעת המשלח. לפי שאין נראה כלל שיהא זה חשוב עובר על דעת משלחו מאחר שלא שינה שום דבר בגוף המקח שלא הוסיף ולא פיחת על המקח דאטו אם אמר המשלח למשוך המקח הזה לבית פלוני והלך השליח ומשך לבית אחר וכי בשביל זה יבטל המקח וגדולה מזאת מבעיא לן בפ' אלמנה ניזונת אמר ליה זבין ליתכא וזבין כורא אי נמי זבין כורא וזבין ליתכא מי אמרינן מוסיף על דבריו הוא או מעביר על דבריו הוא ולא איפשיטא הבעיא ומסקנת הפוסקים היכא דאמר ליה זבין ליתכא וזבין כורא דודאי מוסיף על דבריו הוא וליתכא מיהא קני ובהאי דאמר ליה זבין כורא וזבין ליתכא איכא פלוגתא הרי"ף והרמב"ם סבירא להו דמעביר הוא ורב האי סובר דמוסיף הוא הרי לך דהתם שינה השליח בגוף המקח דאמר ליה זבין ליתכא וזבין כורא או איפכא ואפילו הכי בזבין ליתכא וזבין כורא לדברי הכל ליתכא מיהא קני מטעם דליכא שום נפקותא למשלח בשינוי זה ובזבין כורא וזבין ליתכא דאיכא קפידא למשלח מטעם דאמר לא ניחא לי לאפושי שטרי עלי נחלקו בזה הרי"ף והרמב"ם ורב האי. וק"ו בנ"ד דלא שינה השליח בגוף המקח כלל גם אין שום קפידא למשלח אי קנה השליח במשיכה לבד אי בכסף ובמשיכה דודאי דאינו אלא כמוסיף על דבריו והמקח קיים סוף דבר הנכרי הלוקח קנה היין שרף הזה קודם הפסח בקנין גמור מיד כשנתן השליח שני אדומים ומשך לביתו ובר מן דין ודין כיון דקיימא לן כרב פפא דאמר שטימתא קניא והסכמת הפוסקים דכל דבר הנהוג בין הסוחרים כגון רושם או מפתח או שתקע כפו לחבירו או שנתן פשוט אחד למוכר וכיוצא בזה אם גמרו המקח המוכר והלוקח ועשו כמנהגם המקח קיים וחשב קנין גמור בכסף ובמשיכה וחליפין כמו שכתב כל זה בטור חו"מ בסימן ר"א ונראה דאם בקנין שבין ישראל לישראל המנהג מבטל הלכה וכ"ש בקנין שבין ישראל לנכרי דבכה"ג אמרינן דינא דמלכותא דינא אפילו במקום שאינו קונה בדיני ישראל ובדיניהם פשוט הוא שכיון שלקח הסחורה לביתו גם נתן מקצת הדמים על המקח שמקח קיים ואין שום אחד יכול לחזור בו ולפיכך בנ"ד קנה הנכרי היין שרף לגמרי ואין בו משום חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח ומה שכתבת עוד שבאותה העיר יש חוק ותיקון מהשררה שאין רשו' לשום אדם למכור יין שרף רק הארנד"ר לבדו ולפיכך כשנודע הדבר להעירנים שהיין שרף שמכר הישראל עומד בבית הנכרי השליח מיד הלכו ולקחו היין שרף בכח מביתו של נכרי בדרך קנס בעבור שעברו על חוק ותיקון השררה והנכרי השליח בראותו כך עמד וצוח על ישראל המוכר שמכר היין שרף מאחר שאין לו רשות למכור עד שהוצרך ישראל המוכר לבטל המקח ולהחזיר שני אדומים לנכרי השליח וא"כ נמצא שמעולם לא היה שום מקח על היין שרף כראוי וכהוגן ומעולם לא יצא היין שרף מרשות ישראל והוי חמצו של ישראל שעבר עליו הפסח ע"כ דבריך נראה דגם זה לאו כלום הוא דמסתברא לכאורה שזה שלקחו העירנים היין שרף בדרך קנס לאו דינא הוא רק בכח ואלמות לקחו וגזילה גמורה היא וקיימא לן דינא דמלכותא דינא וגזילה לאו דינא הוא כלל ולפיכך אע"פ שחוק מהשררה הוא שלא למכור יין שרף רק הארונדר לבדו מסתמא חוק העיר הזאת לא עדיף מחוק כל עיר ועיר שבמדינה שאין כח לחוק הזה רק שלא למכור מעט מעט כדרך בעלי החנות שקורין שענק גם שלא למכור מדות יחידות אבל למכור סך גדול לאיש אחד כדרך הסוחרים יכול כל אדם למכור ואין רשות להארנדר שבאותו מקום למחות ביד המוכר כי החוק לא נתקן על הסוחרים