משאת בנימין קצט

דהא דרב אשי בדותא היא מטעם דמה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית וכשם דבעינן שלוחכם דומיא דאתם ה"נ בעינן אתם דומיא דשלוחכם מש"כ נכרי לנכרי דדומין זה לזה דתרווייהו לאו בני ברית נינהו ולפיכך מצי שפיר כרי לעשות שליח נכרי חבירו גם אין לחוש משום שהנכרי הלוקח לא נתן שום פרוטה על המקח לא לישראל המוכר ולא לנכרי השליח רק הנכרי השליח שנתן לישראל מכיסו ב' אדומים על המקח ולקח היין שרף אל תוך ביתו וא"כ עדיין לא קנה הנכרי כלום והיין שרף עדיין ברשות ישראל ונמצא שהוא חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח דבמה נגמר המקח אם במשיכה שמשך הנכרי השליח היין שרף לביתו כאשר צוהו הלוקח באנו למחלוקת רש"י ור"ת דלר"ת משיכה קונה בנכרי ולרש"י משיכה לאו כלום הוא בנכרי ואינה קונה רק בכסף ודעת רש"י היא עיקר כי כן מסקנת טור ח"מ בסי' קצ"ד ואע"ג דנתן הנכרי השליח שני אדומים על המקח ונמצא שקנה הנכרי גם בכסף אפשר דהאי כסף לא כלום הוא לקנין חדא דמאחר שלא נתן הנכרי לישראל אלא מקצת הדמים לא קנה הנכרי היין שרף אלא כנגד המעית כדאמרינן פרק האומנין והטור ח"מ הביא דין זה בסי' ק"ץ ועוד דאפילו כנגד הדמים לא קנה הנכרי בנדון זה מאחר דהאי כסף לאו של לוקח הוא שהשליח נתן מכיסו ויכיל להיות שהלוקח לא ניחא ליה שיתן שום כסף ולא נעשה שליח על הכסף רק אמשיכה הלכך אין כאן כסף כלל ואפי' כנגד המעות לא קני הנכרי וכ"ש אם נאמר ששליח זה שינה בשליחותו בנתינתו ב' אדומים לישראל על דעת משלחו שאז בטל כל שליחתו ואפי' משיכה לאו כלום היא אפילו לדעת ר"ת שכן כתב מהרי"ק ז"ל בשורש ו' דכל היכא שהשליח משנה מדעת המשלח בטל השליחות מכל וכל אפילו לענין ממון מכל זה מוכח שהנכרי לא קנה כלום ועדיין היין שרף ברשות ישראל הוא ונעשה חמץ שעבר עליו הפסח ואסור בהנאה הוא גם זה לאו מלתא היא דנהי דדעת רש"י היא עיקר ולכתחילה צריכין אנחנו להחמיר כדעת רש"י וכדעת ר"ת ולמבעי תרווייהו כסף ומשיכה כמו שכתב בטור י"ד בסימן ש"ך לענין בכור בהמה מ"מ נראה דכדאי הוא ר"ת לסמוך ליו בדיעבד לענין חמץ שעבר עליו הפסח שאינו אלא מדרבנן בכה"ג שקנה מישראל קודם הפסח ומשך משיכה גמורה וגדולה מזאת התיר מהרא"י ז"ל אפי' לכתחילה למכור חמץ לנכרי קודם הפסח בדבר מועט ואע"ג דמחזי כמערים כשמוכר בדבר מועט ועינינו רואות דאין דעתן סומכות על המכר אפילו הכי שרי לכתחילה. וק"ו בנדון דידן שמכר הישראל במכירה גמורה וסמכה דעתו דמוכר ולוקח על המקח זה שיש לסמוך על דעת ר"ת לפחות להתיר בדיעבד. ועוד דאפי' לדעת רש"י נגמר המקח גם בכסף דמאיזה טעם לא קנה הכסף אי משום שהשליח נתן הכסף מכיסו והלוקח לא נתן כלום הא אמרינן פרק קמא דקידושין הילך מנה והתקדשי לפלוני מקודשת מדין עבד כנעני ופירש רש"י ז"ל הילך מנה והתקדשי לפלוני והוא שלוחו אלא שמקדשו משלו ומסיק שם וכן לענין ממונא דאם אחד אמר למוכר הילך כסף השדה מכיסי ותהא שדך קנויה לפלוני ואותו פלוני עשאו שליח קנה השד' לפלוני אע"פ שלא נתן פלוני כלום. וכן כתב טור ח"מ בסימן ק"ץ בהדיא. וא"כ הכא נמי אעפ"י שהשליח נתן שני אדומים לישראל מכיסו קנה הלוקח כיון שהוא שלוחו ואע"ג דמשמע התם דדוקא גבי קנין שדה קיימא לן הכי ולא גבי מטלטלין כדמוכח בב"י בשם ר"ח גבי הא שכתב הטור אם המוכר נתן הכסף ללוקח ואמר לו קני שדה בכסף שנתתי לך וקבלו אם הלוקח אדם חשוב שהמוכר נהנה וכו' וכתב הרב ב"י הטעם משום דהוי כמו חליפין ומסיק ולפ"ז אף מטלטלין קנה ומשמע מדבריו דדוקא בהאי מלתא הוא דקנה אף במטלטלין כיון דדמו לחליפין אבל בהנך תלת בבי קמייתא לא קנה במטלטלין נראה דהיינו דוקא לגבי ישראל שקנה מטלטלין מישראל דלגבי ישראל מטלטלין לא קנה בכסף אלא במשיכה בין לר' יוחנן בין לריש לקיש אבל נכרי שאין קנינו אלא בכסף לדעת רש"י ליכא לחלק בין קרקע למטלטלין דאידי ואידי קנינ' בכסף הרי הוכחנו שאע"פ שהנכרי הלוקח לא נתן כלום מכיסו קנה הלוקח בכסף שנתן שליח מכיסו גם אין לחוש ולומר דשאני הכא דלא נתן אלא מקצת הדמים ולפיכך לא קנה אלא כנגד