משאת בנימין קצד

קנין אשה הוא ופשיטא ליה לרב אשי דקונה י"ל דשאני תרומה דהתורה זכתה לה ואינו תולה בדעת האשה כלל אבל תוספת כתובה שהתורה לא זכתה לה רק האיש מקנה לה מדעתיה ורצונו ואדעתא דחופה לא חזיא לביאה אפשר דלא מקנה לה ולהכי מבעיא ליה לרב אשי לענין תוספת כתובה ועוד דאכילת תרומה נמי זכות לאיש הוא דלפעמים יש לכהן תרומה הרבה ואי לאו דספי לה תרומה יצטרך לקנות לה חולין שדמיו יקרים הלכך בנדון דידן מאחר שנגמר כל קנין האיש שבאשה על ידי חופה זו שוב אין כאן כקונה קנין כלל אם יבא עליה בשבת ולא דמי לחופת אלמנה דאין לאלמנה חופה כלל ולא קני לשום דבר ונראה דאפילו את"ל כיון שלא נגמר הקנין לענין תוספת כתובה הוי כקונה קנין בשבת אפי"ה יש תקנה לזה שיודיעו לחתן קודם החופה שהכלה עדיין לא טבלה ואז קונה החופה ואפי' לענין התוספת כתובה דדוקא כשהחתן אינו יודע שלא טבלה לא קנה תוספת כתובה משום דאדעתא דהכי לא כנסה לחופה אבל אם הודיעוהו תחלה ונכנס לחופה סבר וקבל ואז החופה גומרת הקנין ואפי' לתוספת כתובה כמו שכתבו כל זה הגהות אשיר"י והמרדכי בפ' אע"פ וכתבו שלכן טוב להודיע לחתן תחלה שהיא נדה דלכתחילה יש להודיע לחתן כדברי הגהות אשיר"י והמרדכ"י אבל בדיעבד אפי' לא הודיעוהו לית לן בה כאשר כתבתי למעלה: דברי הק' בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל: צב שאלה על מה סומכין רוב העולם שאין עושין שום תיקון במבוי עקום בעקמומיתו והלא תלמוד ערוך הוא בפ"ק דעירובין מבוי עקום רב אמר תורתו כמפולש ושמואל אמר תורתו כסתו' וידוע דהלכה כרב באיסורי וכן פסקו כל הפוסקים דמבוי עקום בעי תיקון בעקמומיתו וכן מבוי העשוי כנדל נמי לא נהגו לתקן בראש הנדל: תשובה כן כתב מהר"י ווייל ז"ל דאין צריך תיקון במבוי עקו' בעקמומיתו משום דהאידנא אין לנו רשות הרבים ובגמרא לא הצריכו תיקון אלא היכא שראש המבוי פתוח לר"ה ועל זה סומכין רוב העולם אבל נראה דאין לסמוך בזה על דבריו דמאיזה טעם נאמר שאין לנו רשות הרבים האידנא שהרי כל מבואות הרחבים י"ו אמות ומפולשין משני צדדים ר"ה גמורה הן כדאמרינן בפ"ק דשבת איזהו רשות הרבים סרטיא ופלטיא והאידנא שכיח טובא מבואות המפולשין ורחבים י"ו אמות ומהרי"ו ז"ל סמך עצמו על פירש"י ותוספת והרא"ש ושאר רבוותא שכתבו דלא הוה ר"ה עד שיהו רחבים י"ו אמה וששים רבוא בוקעין בו וחשב הר ז"ל שדבר פשוט הוא ודברי הכל הוא ולכך כתב דהאידנא אין לנו ר"ה שהרי ס' רבוא לא שכיחא האידנא ולי נראה דלאו פשוט הוא ולא דברי הכל הוא שהרי הרמב"ם ז"ל בפרק י"ד מהלכות שבת כתב דין ר"ה שיהא רחב י"ו אמה ואלו ס' רבוא בוקעין בה לא הזכיר ומשמע דלא בעי ס' רבוא והרב המגיד ז"ל כתב שם שכן הוא דעת הרמב"ן ורשב"א וגם הוא ז"ל מסכים על ידם. גם הר"ן בפרק במה אשה כתב שדעת רש"י אינו מחוור ושלא מצינו בתלמוד שום מקום שצריך שיהו ס' רבוא בוקעין בו בכל יום גם הרב ב"י בטור א"ח סימן שמ"ה הביא הרבה מהפוסקים שכתבו שאין צריך ס' רבוא בוקעין בו ומאחר שכל הנך רבוותא דחו דברי רש"י ואית להו דמבואות הרחבים י"ו אמות אפילו אין ס' רבוא בוקעין יש להם דין ר"ה גמורה מהשתא מי הוא זה ואיזהו שיקל ראשו נגד אלו אבות העולם להקל במקום שהן מחמירין ופשוט הוא בעיני שהרי מהרי"ו אלו ראה דברי אלו רבוותא לא היה מיקל בדבר כי דברי המחמרין נראה לי עיקר ובזמן מהרי"ו בימיו ידוע הוא שלא היו מצוין בידו חיבור הרב המגיד והרמב"ן ורשב"א והר"ן ועוד נראה שאפי' הנך רבוותא המקילין לא אמרו אלא להלכה שכן היה נראה בעיניהם להלכה דלא הוי ר"ה עד דאיכא ס' רבוא בוקעין בו כדגלי מדבר אבל מ"מ לא רצו להקל הלכה למעשה שהרי התוספות סוברים פירש"י ז"ל ואעפ"כ כתבו בפרק במה אשה וז"ל ואנו שאין לנו ר"ה גמור דכל ר"ה שלנו כרמלית היא שהרי אין מבואות שלנו רחבות י"ו אמות ולא ס' רבוא בוקעין בה הרי הוא כחצר שאינה מעורבת ומותרות נשים שלנו להתקשט