משאת בנימין קצג

עליה בשבת וכבר נתווכחו עם הרב חכמי ק"ק פוזנא ולא הסכימו עמו בהוראה זו והוא כדי לחזק דבריו כתב תשובה על זה והאריך הרבה בראיות והוכחות והעלה שחופה קונה באלמנה כמו בבתולה ולא ראיתי להביא דבריו ולהשיג עליהן כי כל דבריו וראיותיו אין בהן ממש לכל בר דעת שיש לו לב להבין ולהשכיל והוראה זו כשגגה היוצא מלפני השליט והתשובה שכתב דומה ממש לההוא דשנינו במסכת עדיות בעדות דרבי עקיבא אם קודם שהורה הוראה שומעין לו ואם לאחר שהורה אין שומעין לו הכלל העולה מדברי שהאלמנה הנשאת בע"ש אסור לבא עליה בשבת עד שתתיחד אחר החופה מבעוד יום עם הבעל בחדר מיוחד מקום צנוע וסתר יחוד גמור הראוי לביאה וע"י היחוד הזה אף בלא ביאה נעשית כאשתו לירושה ולכל דבר ומותר לבא עליה בשבת ביאה ראשונה ואינו כקונה קנין בשבת שכבר קנה אותה והיא כאשתו ע"י היחוד שמבעוד יום ונ"ל שאפילו בתולה הנשאת בע"ש דקי"ל חיבת חופה קונה לכל דבר אפי"ה טוב וכשר הדבר לכתחילה ליחד אותם מבעוד יום כמו באלמנה וכן משמע קצת מדברי מורי מהר"ר משה איסרלש ז"ל בהג"ה סי' נ"ה שכת' שאחר החופה מוליכין אותם לביתם ואוכלים ביחד במקום צנוע והטעם מפני שיש מרז"ל מפקפקין על חופה שלנו שפורסין טלית על ד' קונדסין ומכניסין החתן והכלה לשם ואומרים שכל העושה כן טעות הוא בידו כי אין זה חופה כלל וחופה זו אינה קונה להיות כאשתו לשום דבר בעולם ולדבריהם נמצא כשיבעול הבתולה בשבת קונה קנין בשבת ע"י ביאה ויש לחוש לדבריהם. ושמעתי שבקצת קהלות נוהגין שאפילו בחור הנושא בתולה מיד אחר החופה מיחדין אותן בחדר אחד צנוע ובעיני הוא מנהג טוב ויפה וראוי ונכון לנהוג כן בכל מקום שעושין נשואין בע"ש והנראה בעיני כתבתי דברי הקטן בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל: צא ואשר בא בשאלה על מה אנו סומכין האידנא שנוהגין לעשות חופה בע"ש לבתולה שעדיין לא טבלה ולערב טובלין אותה ומכניסין אותה בלילה בשבת לבא אל החתן הלא מאחר שלא היתה טהורה בשעת החופה א"כ החופה לא קני כלום דחופה לא חזיא לביאה הוא דבעי רב אשי פירס' נדה מהו וסלקא בתיק"ו ומדסלקא בתי"קו לא קני וכ"כ כל הפוסקים נמצא כשיבא עליה בשבת ה"ל כקונה קנין בשבת ומ"ש בתולה זו מאלמנה דאסור לבא עליה ביאה ראשונה בשבת: תשובה יראה דלדעת הרמב"ם בפ' עשירי מהלכות אישות שכתב דאם היתה נדה אע"פ שכנסה לחופה ונתיחד עמה לא גמרו הנשואין והרי היא עדיין כארוסה ולא תנשא עד שתטהר לדידיה ודאי אין מקום למנהג זה ואסור לעשות כן משום דהוי כקונה קנין בשבת אבל הרא"ש ושאר הפוסקים חולקים על הרמב"ם ז"ל וסוברים שזה שקיימא לן שהנדה אין החופה קונה היינו דוקא לענין תוספת כתובה שלא קנתה האשה על ידי חופה זו דלא בעי רב אשי פרסה נדה מהו אלא לענין תוספת כתובה דמיירי בה מתניתין דהתם אבל לשאר מילי פשיטא ליה לרב אשי דקני על ידי חופת נדה דאל"כ מאי שנא דמבעיא ליה לרב אשי על חופה דהכא אמאי לא מבעיא ליה אמתניתין דאין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה וכן בכל מקום שנזכרת לחופה בתלמודא מצי למבעיא הך אבעיא פרסה נדה מהו ולדעת הרא"ש והפוסקים אין כאן קונה קנין בשבת כלל שהרי כבר קנה ע"י החופה לכל דבר ואע"ג דאכתי לא נגמר הקנין ע"י חיפה זו לענין תוספת כתובה לית לן בה דההוא קנין דתוספת כתובה לאו קנין האיש הוא אלא קנין האשה הוא ולגבי האשה לא שייך קנין דהאשה היא קנין כספו של האיש ולא האיש של אשה וכדתנן האשה נקנית בג' דרכים ותניא נמי בפ"ק דקדושין נתן לה כסף או שוה כסף א"ל הרי את מקודשת לי הרי זו מקודשת אבל היא שנתנה ואמרה הריני מקודשת לך אינה מקודשת אלמא דהכל תלוי באיש ולא באשה ולא מצינו בשום מקום שום קנין לאשה באיש וע"כ צריכין אנו לחלק בהכי דאל"כ תקשי ליה לרב אשי מ"ש דבעלמא פשיטא ליה דחופת נדה קונה וכאן מבעי' ליה אלא היינו טעמא דשאני ליה לרב אשי בין קנין איש לקנין אשה ואע"ג דאכילת תרומה קנין