משאת בנימין יט

רחיצה ואינה רק למצוה מן המובחר אבל לדידן מסתברא איפכא דרחיצה לליבון איכא צורך מצוה והטבילה אינה לצורך כלל לא בתשעה באב ולא ביוה"כ ולא בשבעה ימי אבלה והרב רבינו משה איסרלס ז"ל כתב בטור או"ח סימן תקנ"א בשם הגהות שערי דורא דבתשעה באב לא תלבוש לבנים רק לובשת חלוק בדוק ויפה ולא ידעתי למה ועל מה החמיר הרב כל כך להכניס האשה בספק ומה ראה הרב ז"ל לפסוק הדין כהגהות שערי דורא נגד הא"ז והלא קי"ל הלכה כדברי המיקל באבל ושמא תאמר דס"ל להרב רמ"א דלא קי"ל כדברי הא"ז גם בזה כמו שכתב ג"כ לענין רחיצה של ליבון וכמו שכתבתי לעיל זה אינו דהא בטור י"ד סימן שפ"א כתב הרב הרמ"א ז"ל בהדיא כדברי הא"ז בענין חלוק וסדין לבן כללא דמילתא דבין בשבת ויום טוב ובין בתשעה באב וי"ה וז' ימי אבלה תלביש ותציע כדרכה כשאר ימות השנה והרחיצה צריך לשנות קצת שלא תרחוץ רק באותו מקום ובין ירכותיה בין בחמין ובין בצונן: ובשבת ויו"ט בצונן אפי' כל גופה ובחמין דוקא באותו מקום ובין ירכותיה ודוקא בחמין שהוחמו מע"ש ומערב יו"ט. גם תזהר מאיסור סחיטה שלא תרחוץ בבגד רק בידיה וכל זה מדינא אבל כמדומה לי שלא נהגו הנשים לרחוץ ולא ללבוש לבנים בשבת ויום טוב אפשר משום שאין כל אשה יודעת לחלוק בין חמין שהוחמו מערב שבת ויו"ט או הוחמו בשבת ויו"ט גם אינה יודעת להזהר מדין איסור סחיטה והיכא דנהגו נהגו והיכא דלא נהגו יש להתיר להן כמו שכתבתי הנלע"ד כתבתי. דברי הקטן בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל: ו הוד והדר האליף פרי עץ הדר: אמיתי ועמיתי כמהר"ר שמעריל י"ץ. אהבתך הלצוני וענותך תרבני להפיק רצון מכ"ת בענין הנקודות והטעמים בפרשת עשרת הדברות באופן שיותרו כל הספקות הנופלים בהן אלו הן הספק הא' למה באו ב' טעמים בפרשה זו מה שא"כ בכל התורה הב' למה מקצת הכתובים לא נמצא בהן רק טעם אחד כגון בפסוק לא תשא ובפסוק כי ששת ימים ובפסוק כבד את אביך ובפסוק לא תחמוד הג' למה מערבין כמה פסוקים ועושין מהן פסוק אחד כגון פסוק אנכי ופסוק לא יהי': ופסוק לא תעשה ופסוק לא תשתחוה ופסוק ועושה חסד מאילו חמשה פסוקים עושין פסוק אחד וכן פסוק זכור את יום ופסוק ששת ימים. ופסוק ויום השביעי ופסוק כי ששת ימים מאלו ארבעה פסוקים עושין ג"כ פסוק אחד הד' למה מפרידין פסוק לא תרצח ועושין ממנו ד' פסוקים כי בלי ספק א"א לומר לא תרצח ולא תנאף כל אחד הוא פסוק בפני עצמו כי לא מצינו בכל התורה פסוק משני תיבות וא"כ עכ"ל שפסוק לא תרצח ולא תנאף וגו' הכל פסוק אחד הוא עד ברעך עד שקר הה' התי"ו של תרצח תנאף תגנוב למה היא דגושה ורפויה כי הן שני הפכים בנושא אחד בלי ספק דבמקום דגש אין רפוי. הו' מה ענין נקודות הפת"ח שתחת אות היו"ד בתיבת על פני וכן הפת"ח שתחת אות החי"ת בתיבת תרצח והיאך קורין אותה הז' הנקודות שתחת אותיות הצדי"ק והחי"ת במלת תרצח שבדברות הראשונות למה הן הפוכין בדברות האחרונות כי בפרשת יתרו תמצא נקודות הקמ"ץ תחת הצדי"ק ונקודות פת"ח תחת החי"ת ובמשנה תורה הוא בהפוך נקודות הפת"ח תחת הצדיק ונקודת הקמ"ץ תחת החי"ת אלו שבעה ספיקות נופלת בפרשה הנזכרת ואומר אני שאלו שבע ספיקות עולות בקנה אחד וטעם אחד לכולן מפני שענין ב' טעמים הללו אע"פ שיש להן סוד גדול בסתרי תורה כידוע לחכמי אמת יודעי חן מ"מ יש ליתן טוב טעם ודעת גם ע"ד הפשט הנגלה הגם כי הרב בעל החזקוני ז"ל התחיל לדבר בענין זה הוא דלה חספא ואנא אשכחנא מרגניתא תותיה ואתחיל לדבר תחילה על ענין ב' טעמים ואומר כי שתי פני טעמים הם לשתי כוונות: הטעם האחד הוא שקורין אותו טעם התחתון או נגינות הקטנות והוא הטעם הפשוט כאשר הוא בכל הפרשיות שבתורה המלמד אותנו לעמוד על מקום התחלת הפסוק וסופו. ולפעמים לעמוד נמי על פשט המקרא כמו שמצינו בהרבה מקומות בפי' רש"י ובשאר המפרשים שמביאים ראיה מן הטעמים ובכל פסוק שבתורה א"א בלי אס"ף ר"ל אתנחתא סוף פסוק רק בפסוקים קצרים שבתורה לא תמצא בהם טעם אתנחתא אלא סוף פסוק בלבד ולכן בפרשה זו בטעם התחתון תמצא האתנחתא בפסוק אנכי