משאת בנימין יח

מקום המנורה ולכך לא הוה חזקה כלל ועוד נראה דנדון זה דמי ממש לדין פותח חלון לרשות אחרים בענין שאין מזיקו עכשיו שאין יכולין לעכב עליו ולומר היום או מחר אבנה ברשותי ונמצא אתה מזיק אותי בהיזק החלון מפני שכיון שעכשיו אינו מזיקו אינו יכול לעכב עליו והוי זה נהנה וזה לא חסר שכופין אותו על מדת סדום וכיון שאין יכול לעכב עליו אין לו חזקה וכשיבנה חבירו יכוף אותו לסתום החלון כן כתב הרא"ש בפ' לא יחפור ונדון דידן נמי הכי הוא דכיון שהקהל לא העמידו המנורה לא הי' בכחם לעכב על היורשין ואביהן מלהשתמש ולהעמיד שם הסטענדר ולכך לא הוי חזקה ואע"ג דהרב רבינו יונה והרשב"א ושאר רבוותא חולקין על הרא"ש כמו שכתב בטור חו"מ ובב"י סי' קנ"ד וה"ל הרא"ש יחיד לגבייהו היינו דוקא בפותח לרשות חבירו אבל הפותח חלון לר"ה אף ע"ג שיכולין לעכב עליו מ"מ לא הוי חזקה ואפילו הפותח לרשות חבירו כתב הרמב"ן הואיל ועדיין לא מזיקו אינו מחזיק עליו נמצא בנדון דידן לכל הדעו' לא החזיקו היורשין ואביהן כלום דמקום המנורה בב"ה דומה לר"ה הנלע"ד כתבתי. נאום הקטן בנימן אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל ה שאלה אשה שנזדמן לה דלבוש לבנים בשבת ויו"ט או בתשעה באב וי"ה או בשבעה ימי אבלה איך ראוי לנהוג: תשובה בשבת ויו"ט פשיטא דיכולה ללבוש להציע לבנים כדרכה בחול ולרחוץ בצונן אפילו כל גופה ובחמין שהוחמו מערב שבת וערב יו"ט לרחוץ קצת איבריה ולא כל גופה ואפי' בחמין שהוחמו ביו"ט עצמו היה נראה דשרי לרחוץ קצת איברים דהא תנן בפ"ב דביצה ב"ש אומרים לא יחם אדם חמין לרגליו אלא א"כ היו ראוים לשתיה ובית הלל מתירין וידוע דהלכה כבית הלל והאי רגליו לאו דוקא דהו"ה לשאר איברים אלא נקט רגליו לאפוקי כל גופו וכה"ג כתב ב"י בסי' שכ"ו אהא דאמר שמואל בפרק כירה לא התירו אלא לרחוץ פניו ידיו ורגליו דלאו דוקא פניו ידיו ורגליו והוא הדין לשאר איברים אלא שיש קצת לחלק דביום טוב בחמין שהוחמו ביום טוב אפשר דלא שרי אלא פניו ידיו ורגליו דוקא ולא שאר איברים משום דביו"ט אסור כל מלאכה רק בדבר השוה לכל נפש ורחיצת פניו ידיו ורגליו דבר השוה לכל נפש הוא ולא שאר איברים כמו שכתבו התוספות ולפי זה בחמין שהוחמו ביו"ט אסור לרחוץ שאר איברים אבל בחמין שהוחמו בע"ש וערב יו"ט פשוט הוא דשרי אפילו שאר איברים ובצונן אפילו כל הגוף אך צריך ליזהר שלא תבא לידי סחיטה לכן לא תרחץ בשום בגד רק בידים במקום בית הסתרים: אא תשעה באב וי"ה ושבעה ימי אבלה נראה ג"כ דשרי ללבוש ולהציע לבנים ממש ולרחוץ במקום בית הסתרים וירכותיה דהא לא אסרו רק רחיצה של תענוג וזה לאו תענוג הוא אלא לצורך מצוה וכן כתב ב"י בשם א"ז וז"ל לטבול בליל תשעה באב כתב בא"ז דשרי וכו' וכן בשבעה ימי אבלה ואפילו לרחוץ כדי ללבן כתב בא"ז דשרי רק שתשנה הרחיצה קצת אבל חלוק לבן ודאי תלבוש וסדין לבן תציע שלא תבא לידי ספק עכ"ל הרי לך שהתיר רחיצה ע"י שינוי קצת וללבוש ולהציע אפי' בלא שינוי ואע"ג דאנן לא קי"ל כההוא דא"ז דשרי לטבול בליל תשעה באב כמו שכתבו כל הפוסקים וגם ב"י עצמו ומדלא שרינן טבילה כ"ש דלא שרינן רחיצה לליבון דחמירא מטבילה כמו שמשמע מלשון א"ז עצמו דטפי יש לאסור רחיצה ללבון מטבילה גם הרב רמ"א ז"ל בהג"ה שו"ע מטור י"ד סימן שפ"א כתב בהדיא דכ"ש יש לאסור רחיצה לליבון כבוד הרב רמ"א ז"ל במקומו מונח דלא מיסתבר לן כלל לאסור רחיצה לליבון מאחר שאינה לתענוג אלא לצורך מצוה גם הפוסקים לא פליגי אההיא דא"ז אלא במה שמתיר לטבול בליל תשעה באב לחוד הוא דפליגי ולאו משום דסבירא להו לאסור הטבילה שהרי אינה לתענוג אלא לצורך מצוה אלא טעמא אחרינא אית להו לאסור הטבילה משום דסברי דטבילה בזמן הזה אינה אלא לטהר לבעלה ובתשעה באב וי"ה אסורה לבעלה לפיכך תמתין עד מוצאי תשעה באב וי"ה דטבילה שלא לצורך ואינה מצוה כלל בתשעה באב ויום הכפורים אבל רחיצה לליבון כולי עלמא מודי דשרי כדא"ז שהרי צורך ליבון הוא והא דמשמע לשון א"ז דיותר סברא יש להתיר בטבילה מברחיצה לליבון היינו דוקא לפי דרכו דס"ל טבילה בזמנה מצוה וא"כ הוי טבילה מצוה עיקרת ורחיצה אינה אלא להרוחה לליבון כי אפשר לספר שבעה נקיים אפילו בלא רחיצה