משאת בנימין קפח

וטרחה כדי לתופסו זה הוא ביבר גדול והצד לתוכו פטור והצד מתוכו חייב ומעכשיו נלמוד נמי מדין צידה לדין דרוסה דכל היכא דרהיט הדורס אבתרא ומטי בחד שחייה דהיינו במרוצה אחת בלי טרחא ותחבולה זה הוא נקרא מקום צר וכה"ג חוששין לדרוסה והיכא דקשה לתופסו אם לא בתחבולה וטרחא יתירא זהו נקרא מקום רחב וכה"ג אין חוששין לדרוסה לכו"ע ואע"ג דיש לחלק דשאני התם גבי צידה דחיות ועופות דאינן בני תרבות הן ומורדין הן ולגבי דידהו סגי בהאי שיעורא משא"כ בבהמות דבני תרבות הן ואין דרכן להשמט ולמרוד כ"כ ואיכא למימר דאין בהן כלל משום איסור צידה והכי משמע הסוגיא דאין צדין דבכל הסוגיא לא נקט רק חיה ועוף וכן בפרק האורג ובפרק שמנה שרצים ובכל מקום גבי דין צידה לא נקט רק חיה ועוף ולא אישתמיט בשום דוכתא למימר דין צידה גבי בהמה מכל מקום נראה דלאו דוקא חיה ועוף דה"ה נמי בבהמה והא דנקט חיה ועוף משום דדרך חיה ועוף לצדן ואין דרך בהמות לצדן ואין הכי נמי בהמה המורדת יש בהם משום צידה ובהדיא אמרינן בירושלמי בפרק שמנה שרצים אמר ר' יוסא שור שמרד הצדו בשבת חייב חטאת הרי לך בהדיא דאין לחלק בין חיה ועוף לבהמה ובהמה המורדת היא כחיה ועיף לדין צידה וה"ה נמי לדין דרוסה דכל הבהמות אינן בני תרבות הן ומורדין הן לגבי הדורסין כמו חיה ועוף אצל בן אדם וכמו שפחד ואימת בן אדם על חיה ועוף ולפיכך הן מורדין ובורחין מפני בני אדם כך אימה ופחד הזאב והארי על הבהמות ולפיכך הם בורחים ומורדים בפניהם ולגבי הדורסין הבהמות אינן בני תרבות הן כמו שהחיות והעופות אצל בני אדם והכי אמרינן בפ' אלו טרפות איהו קא מעואי ואינהו קמקרקרין בעותי קא קמבעתי אהדדי ופי' רש"י בעותי קמבעתי אהדדי דכשם שהם נבעתים ממנו כך הוא נבעת מהם ואין לחוש הרי לך בהדיא שהבהמות פחד ומורא הדורס עליהן ולגבי דידיה אינן בני תרבות עוד שמעינן מתוך פי' רש"י ומתוך הגמרא שגם הדורס יש לי מורא ופחד הבהמות עליו ולפיכך נראה שגם הדורש כל היכא שיכול לתפוס הבהמה בקלות הוא תופס ודורס אבל כל שקשה עליו לתופסה אינו מטריח כ"כ מפני הפחד והמורא שעליו ג"כ. כל זה נראה לי מאחר שלא נתנו חכמים שיעור בין מקום צר בין מקום רחב יש לסמוך על שיעור זה שגבי צידה לענין שבת ויו"ט ובפרט דהאי חששא של דרוסה אינו אלא מדרבנן ורב סבר דאין חוששין לדרוסה כל עיקר ונהי דקי"ל כשמואל דחוששין לדרוסה במקום צר מכל מקום לית לן להחמיר בספק דרוסה דרבנן יותר מלגבי איסור צידה דאורייתא דברי הק' בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל. טוב יזכר שמך אתה אהובי היקר והנעלה כמ' גדליא בן הק"ר אברהם יצ"ו' הנה אהו' בענין הקול קידושין בתך הבתולה בלומה שתי' עיינתי בב"ד שהוגבה בק"ק בוטשאטש ומצאתי שאין ממש באותו הקול מאחר שהבחור והבתולה שניהם מכחישים הקידושין כל כי האי גוונא מבטל הקול לכ"ע דהא ליכא שום דבר ברור רק קול הברה בעלמא דלאו כלום הוא ולא חיישינן לקידושין פח על כלל אך העדות שהוגבה מקרוב בחדש אלול שע"ב לפ"ק בק"ק סקאלי איך שהבחור שבתי בר יחיאל הלוי שמע מהבחורים שהבחור ליב קרעמניצער קידש את הבתולה בעדות זה צ"ע כי לא נתפרש העדות כל כך אם יודע הבחור שבתי מי הם הכחורים ששמע מהם הקידושין אי לאו גם לא נתפרש מהבחורים איך הם יודעים הקידושין אם ראו הקדושין בעיניהם שנתן הבחור כמר ליב קרעמניצער להבתולה בלומה או שמא לא ראו הקדושין אלא שמעו גם הם מאחרים ואותן אחרים גם כן לא ראו אלא שמעו מאחרים ולא ימצאו שום עדים שיעידו שראו הקדושין ממש אכתי צריך הבחור להעיד מי הם הבחורים ששמע מהם שאם אינו יודע מי הם הבחורים לאו כלום הוא דהא קיימא לן כהרא"ש והרשב"א דבעינן דוקא תרי מפי תרי והכא בנדון זה אינו אלא חד מפי תרי דלאו כלום הוא דמאחר דאינו יודע מי הם הבחורים ואי אפשר לשאור אותן בב"ד ודמי ממש לההוא דרכי דרבי אבא בפ' המגרש. דאמר כגון ששמעו מפי פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים או מתו שפירשו הרא"ש והרשב"א ושאר