משאת בנימין קפז

שטר ליד לוה שהמלוה ניזק מיד בשעת מעשה בחזרת השטר שאז חייב השליש לשלם למלוה כל ההיזק ומהשתא גם הרא"ש קם בשיטתיה דרשב"א דודאי הסופר שמסר השטר לאביו של שמעון חיי' לשלם לשמעון כל דמי המכירה מדינה דגרמי דהא עושה ההיזק בעצמו במסירת השטר לאביו של שמעון גם ההיזק בא לשמעון מיד בשעת מעשה דהא מיד ותכף כשמסר השטר לאביו איבד שמעון החצר שקנה מראובן משום דאין יכול להראות זכיותיו לב"ד ובלי ספק שגם הרשב"א מודה שחייב לשלם כזה כלל העולה שליש המחזיר שטר למלוה שלא כדין אינו אלא גרמא בניזקין ופטור והמחזיר שטר ללוה שלא כדין חייב מדין גרמי והרא"ש והרשב"א שניהן מודים בזה ולא פליגי כלל דברי הקטן בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל השאלה פו נשמטה פז שאלה ילמדנו רבינו מה שכתבו קצת מהמחברים אהא דחוששין לספ' דרוסה דהיינו דוקא שנכנס הדורם למקום צר שאין דרך לברוח מלפניו אבל היכא דיכולין לברוח מפניו אין חוששין לספק דרוסה ומהיכן למדו זה דבגמרא לא מחלק כלל בין מקום צר למקום הרחב דהא סתמא פליגי רב ושמואל רב אמר אין חוששין ושמואל אמר חוששין וק"ל כשמואל כדמסיק התם. עיד ילמדנו דאף את"ל דאיכא לחלק בין מקום צר למקום רחב אכתי צריכין אנו לידע גבול ושיעור עד כמה הוי מקום צר ועד כמה הוי מקום דחב כי הגבול והשיעור שבין מקום צר למקום רחב לא ביאר לנו שום א' מהמחברים: תשובה מה שאנו מחלקין בין מקום צר למקום רחב אע"ג דדבר זה לא נמצא בהדיא בתלמוד גם הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ושאר מחברים לא הזכירו חילוק זה מ"מ לישנא דתלמודא הכי משמע דאמרינן התם אמר רבה בר רב הונא אמר רב ארי שנכנס בין שוורים ונמצא ציפורן תחובה בגבו וכו' עוד מסיק התם גבי פלוגתא דרב ושמואל ספק על ספק לא על אימר לא על ולישנא דארי שנכנס גם לישנא דספק על ספק לא על משמע דעל לדיר שלהם שהוא מקום צר דבבקעה ואפר במקום שהם רועות לא שייך לישנא דעל ונכנס וזה פשוט הוא: אמנם השיעור והגבול לדעת איזה הוא מקום צר ואיזה מקום רחב דבר זה לא נתברר בשום דוכתא והרב ב"י כתב בסימן נ"ו דמדברי הסמ"ג והתרומת משמע שכל מקום שאינו צר ביותר אלא שיכולים לברוח קצת מפניו חשוב מקום רחב אך לא ביאר היטיב שיעור לדבר ולבי אומר לי ללמוד דין זה מדין איסור צידה בשבת וי"ט דבכל מקום שיוכל לברוח ולהשמט שקשה לתופסו להדיא והבא לצידו צריך קצת טרחה ותחבולה כל כך דבכה"ג לענין שבת צידה דידהו מדאורייתא והצדן בשבת חייב ושיעור זה מפורש בפ' האורג ובפ' אין צדין דתנן התם רשב"ג אומר לא כל הביברין שוין זה הכלל מחוסר צידה פטור שאינו מחיסר צידה חייב ומפרש התם רב אשי בגמ' ה"ד ביב' גדול ה"ד ביבר קטן כל היכא דרהיט בתריה ומטיה ליה בחד שחייה ביבר קטן ואידך ביבר גדול ופי' רש"י בחד שחייה במרוצה אחת בפעם אחד שהוא שוחה עליו לתופסו אין לו להשמט ממנו ותו אמרינן התם ה"ד מחוסר צידה אמר רב יוסף אמר רב יהודא אמר שמואל כל שאומר הבא מצודה ונצודנו ופי' רש"י הבא מצודה כלומר שצריך לבקש תחבולות לתופסו והיינו שיעורא דביבר גדול דלעיל ואידך ביבר קטן ורב אשי שערינהו לעיל בחדא שיעורא ורב יוסף בהא שיעורא ואידי ואידי חד שיעורא הוא וכה"ג פי' נמי הר"ן ז"ל ועיקר דלא כפי' התוס' שפירשו דשיעורא דרב אשי קאי אבהמה ואחיה ושיעורא דרב יוסף קאי אעופות גם הרי"ף והרא"ש ז"ל משמע דס"ל כפירש רש"י והר"ן ז"ל שהרי לא הביאו דברי רב אשי בפסקיהם רק דברי רב יוסף לחוד והיינו משום דסבירא להו דשיעורא דרב אשי ושיעורא דרב יוסף אידי ואידי חד שיעורא נמצינו למידין לענין איסור צידה דשבת כל היכא דרהיט אבתרא ומטו ליה בחד שחייה דהיינו במרוצה אחת בלא תחבולה וטרחא זה הוא ביבר קטן והצד לתוכו חייב והצד מתוכו פטור וכל היכא דקשה לתופשו וצריך תחבולה וטרחה