משאת בנימין קפו

הקבורה בשנה ראשונה לא בא לעולם לחסר האבילות ומה שכתב בהג"ה שו"ע סימן ת"כ דמי שהיה אצל הקבורה ולא אצל המיתה יעשה יאר צייט ביום הקבורה ולא ביום המיתה ומשמע מדבריו דכל ימיו יעשה יאר צייט ביום הקבורה ולא ביום המיתה גם זה לא נהירא דאטו שני אחים הדרים בעיר אחת אחד מהם היה אצל מיתת אביו והשני לא היה בעיר כשמת אביו וקודם הקבורה בא גם השני שאז הא' יעשה יאר צייט ביום המיתה והשני למחרתו ואיכא משום לא תתגודדו וגם דמי לחוכא ואיטלולא ואנן בעינן דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום לכן העיקר כאשר כתבתי דבשנה ראשונה עושין היאר צייט ביום הקבורה כדי להשלים י"ב חדש דאבילות ומשנה ראשונה ואילך עושין ביום המיתה ואפילו מי שלא היה אצל המיתה רק אצל הקבורה. דברי הקטן בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל. פה שליש שהשלישו בידו מלוה ולוה שטר חוב על תנאי כך וכך ופשע השליש והחזיר השטר חוב שלא כדין ליד המלוה או ליד הלוה אם חייב השליש לשלם לזה שניזק ע"י חזרת השטר אם לאו: תשובה צריך להתיישב בדבר כאשר אבאר. הרשב"א בתשובה סימן אלף נ"ב כתב מי שפרע מקצת חובו והשליש את השטר עד שפרע השאר והלך השליש והחזירו למלוה וחזר וגבה בו כל החוב והשליש מודה בכך פטור מדיני אדם שאין זה אלא גרמא בניזקין ואם עדיין לא גבה החוב משמתינן ליה לשליש עד דמקביל עליה כל אונסא דאתי ליה ללוה מחמת אותו השטר דכל גרמא בניזקין מחייבין את הגורם לסלקה ע"כ אמנם הרא"ש לא כתב כן בתשובה כלל ל"ט סימן ב' בסופר אחד שהחזיר שטר מכירה שנתן ראובן המוכר לידו על מנת שיתן לשמעון הלוקח ופשע הסופר ונתן השטר לאביו של שמעון וע"י זה הוזק שמעון ופסק שהסופר חייב לשלם ושמע מיניה דלאו גרמא הוא. והשתא ק"ו ומה התם בעובדא דסופר דלא ברי הזיקא כ"כ דאבוה לגביה בריה קריבא דעתיה ולא משקר וגם האב לאו בעל דבר היה ואפי"ה פסק הרא"ש דלא גרמא הוא וחייב לשלם. המחזיר שטר למלוה או ללוה שלא כדין דאיש נכרי ובעל דבר הוא וברי הזיקא טפי על אחת כמה וכמה שחייב לשלם וע"ק דהא קי"ל השורף שטרו של חבירו חייב לשלם מדין גרמא כר"מ דקי"ל כוותיה וה"ה נמי המחזיר שטר חוב למלוה או ללוה דמאי שנא ע"כ צריכין אנו לחלק ולומר דרשב"א והרא"ש לא פליגי רק מר אמר חדא ומר אמר חדא. והנה הרשב"א מיירי שהחזיר השליש השטר ליד המלוה ולגבי מלוה אינו אלא גרמא ולא גרמי שהחילוק שבין גרמא לגרמי כתבו התוספות בפרק לא יחפור והרא"ש בפרק לא יחפור ובפרק כיצד הרגל דדינא דגרמי חייב היינו שעושה הוא עצמו היזק בממון חבירו ושההיזק בא מיד בשעת מעשה כגון השורף שטרותיו של חבירו וכגון אחויי אחויי וכגון המסכך גפנו על גבי תבואה של חבירו וכיוצא באלו אבל כל שאינו עושה ההיזק בעצמו או שלא בא ההיזק מיד בשעת מעשה כגון זרק כלי מראש הגג וכיוצא בזה זהו גרמא בניזקין ופטור ולפיכך המחזיר שטרו למלוה אע"פ שעושה הוא בעצמו ההיזק מ"מ אין ההיזק בא ללוה מיד בשעת מעשה דהא בשעת המעשה בחזרת השטר למלוה עדיין לא חסר הלוה כלום דאכתי מחוסר גוביינא הוא עד שיתבענו המלוה לדין ויוציא ממנו הממון ולפיכך אינו אלא גרמא בניקין ופטור ולפי"ז אם החזיר השליש השטר ללוה שלא כדין ואיבד המלוה את מעותיו מודה רשב"א דחייב השליש לשלם למלוה כל מעותיו דהא בעצמו עושה ההיזק וגם מיד בשעת מעשה בא למלוה ההיזק דאין למלוה במה לתבוע את הלוה ודמי ממש לשורף שטרותיו של חבירו ולמסכך גפנו על גבי תבואת חבירו וכן כתב נמי הרשב"א בתשובת שהביא הרב ב"י בשמו בטור חו"מ סימן שפ"ו רואה אני לפטור את שמעון אם עבר והחזיר השטר לנכרי לפי שאין כאן דינא דגרמי שאין ראובן זה מתחייב מיד בחזרת השטר לנכרי וכל שאינו ניזק מיד אינו קרוי דינא דגרמי אלא גרמא בניזקין ע"כ. הרי שדקדק ליתן טעם לפטור את שמעון משום דאין ראובן זה מתחייב מיד בחזרת השטר לנכרי וזה לא שייך אלא בחזרת שטר ליד מלוה כמו שכתבתי לעיל מש"כ המחזיר שטר