משאת בנימין קפה

ביום ב' אסור להניח תפילין וש"מ דלאו דוקא יום הקבורה אלא כל שיש מרירות כיום הקבורה דמי הלכך יום השמועה שבלי ספק שיש מרירות יותר מיום ב' דקבורה ודאי אין להניח בו תפילין לל ועוד דהא מדמה התם תפילין לעטיפת הראש וכפיית המטה דפריך התם והא רבא הוא דאמר הלכה כתנא דידן דאמר שלשה וכפיית המטה ועטיפת הראש ודאי נוהג בשמועה קרובה דהכי משמע בפ' אלו מגלחין דתניא שמוע' קרובה נוהגת ז' ול' כתב הרא"ש ונוהג בה הבראה וכל דין אבילות כיום הקבורה וכ"כ בעור י"ד סי' ת"כ הרי לך שבשמועה קרובה נוהג כל דין אבילות דהיינו כפיית המטה ועטיפת הראש וא"כ מהא שמעינן נמי דאסור בתפילין דהא דין תפילין כעטיפת הראש וכפיית המטה דמי ועוד דהאי דוקא יום הקבורה אסור להניח תפילין ולא יום שמועה קרובה א"כ מאי פריך לרבא הא אשכחן דלא דמי תפילין לכפיית המטה דהא ביום שמועה קרובה נוהג כפיית המט' ואינו נוהג תפילין אלא ודאי לאו דוקא יום הקבורה אלח ה"ה יום השמועה ועוד דרמב"ן בת"ה מוכיח דבשמועה רחוקה א"צ לחלוץ תפילין וכ"כ נמי בטור י"ד משמע בהדיא דבשמועה קרובה צריך לחלוץ תפילין וכ"ש שאין להניחן לכתחילה ועוד כתב הרמב"ן בת"ה ומביאו בטור י"ד סי' שפ"ח ומבעי לאבל לאתובי דעתיה לכווני לביה לתפילין שלא יסיח דעתו מהם הלכך מנח להו בישוב דעתו אבל בשעת הספד ובכי לא מנח להו וע"כ לא מיירי הרמב"ן ביום הקבורה דביום הקבורה לא מהני ישוב הדעת ומדכתב ומבעי לאבל לאתובי דעתיה היינו בשאר ימי אבילות ואפילו הכי כתב אבל בשעת הספד ובכי לא מנח להו ואין לך הספד גדול וצער מיום השמועה הלכך יום ראשון דשמועה קרובה אסור בתפילין כיום הקבורה וכשנפטרה בתי הרבנית מרת לאה לא היה בעלה מהר"ר מנחם בעיר עד יום השלישי שבא ושמע שמתה ולא רצה להניח תפילין באותו יום דברי הקטן בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל: פג קרובי המת שאינן חייבים להתאבל מ"מ מראים קצת סימני אבילות ראיתי מקומות חלוקים בזה יש מקומות שנוהגין רק פסולי עדות למת מראין אבילות אבל הכשרים לעדות אין מראין אבילות כלל ויש מקומות דאפי' שלשיים ורבעיים מראין אבילות והיכא דנהוג. והיכא דלא נהוג נראה דאין להראות אבילות רק הפסולים לעדות דעת תרומת הדשן סימן רצ"א מ"מ נראה דאין כל הקרובים שוין לזה אלא קרוב קודם ואותן קרובים שמן הדין היו חייבים להתאכל ממש כדאמרינן כל שאתה מתאבל עליו אתה מתאבל עמו אף על גב דהאידנא לא נהגינן הכי באבילות ממש. מ"מ צריכין להראות אבילות מיום המיתה או מיום השמועה אם הוא תוך שלשים יום עד מוצאי שבת הראשון אין להחליף מבגדי חול לבגדי שבת גם אין לרחוץ בחמין גם לא לחוף הראש רק בצונן או במים פושרין גם אין לאכול חוץ לביתו לא בסעודת מצוה ולא בסעודת מרעים אבל כתונת לבן אין למנוע לכבוד שבת גם אין לשנות את מקומם בב"ה אבל במוצאי שבת מותר כל דבר בין אם הוא מופלג או סמוך ואותן הקרובים שמן הדין אין מתאבלין אין להחמיר עליהן ברחיצת חמין וחפיפות הראש ולא בחילוף בגדי שבת כ"כ ודי להם בבגד העליון של חול ושלא לאכול חוץ לבית וכ"ש אותן מקומות שנהגו שאפילו הכשרים לעדות מראים קצת אבילות שאין להחמיר כל כך. פד ולענין מה שהסכימו האחרונים דיום המיתה הוא עיקר ליאר צייט ולא יום הקבורה: נראה דהיינו דוקא משנה ראשונה ואילך אבל בשנה ראשונה לעולם עושין היאר צייט ביום הקבורה ולא ביום המיתה. דאם לא כן לפעמים לא ישלים אבילות של י"ב חדש משלם כגון אם ימות בע"ש בר"ח שבט סמוך לשבת שאין פנאי לקברו קודם השבת ויקבר ביום א' שאחריו שהוא ג' שבט ואם אתה עושה היאר צייט ביום המיתה בר"ח שבט גם האבילות יפסיק באותו היום כי כבר נהוג עלמא שלא להתאבל רק עד היאר צייט וזה ודאי לאו שפיר הוא דהאבילות מתחיל מיום הקבורה ולא מיום המיתה וצריך להשלים האבילות עד יום הקבורה שהוא ג' שבט אבל כשעושין היאר צייט ביום הקבורה