משאת בנימין קפד

ראק וכן משמע קצת מספר האגודה שכתב וז"ל ואפרקסותו אינו מעכבת י"מ כגון קפ"א בצרפת או סרבל הואיל ולצניעותא נעשית ובשבתו בביתו אינו לובשו עכ"ל הרי לך שהסרבל הוא מלבוש שהיה בזמן בעל אגודה ובשבתו בביתו אינו לובשו ומסתמא אין זה המלבוש שלנו שקורין ראק שהראק אינו נמצא אלא במדינה זו במלכות פולין גם דרכו ללובשו אפילו בשבתו בביתו ולפעמים רגילין לתפור בו פליצה מעורות שועלים או שאר עורות חיות ובהמות וקורין אותו שויב כדי לחמם את הגוף ולהנצל מן הקור ואם כן אין לך מלבוש גדול מזה ע"כ אני אומר שהמלבוש הראק הוא הבגד העליון שתחת הסרבל ויש לקרוע בו בין על אב ואם ובין על שאר המתים והסרבל שאין קורעין בו הוא המנטל וכל המורה שלא לקרוע במלבוש הראק טועה ומה שראיתי נוהגין והנראה בעיני כתבתי דברי הק' בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל: פא שאלה אשה שאינה יכולה לעמוד על רגליה כיצד היא טובלת: תשובה מצאתי תשובה מהרב מהר"ר ישראל ברין וז"ל אשה שאינה יכולה לעמוד על רגליה אין לה תקנה בטבילתה אלא בזה האופן להניח סדין במקוה כמו מפץ וד' נשים בד' כנפותיה וישכיבוהו על הסדין בפשיטות ידים ורגלי' ויטבלו' ויגביהו אותה ע"י הסדין וטהורה. אבל באופן אחר לאחוז אותה ב' נשים בזרועותיה ויטבילו אותה אפילו בהדחת ידיהם במים כ"כ עד שהיא טופח על מנת להטפיח כמו שכתב הי"ד סי' קצ"ח וטעמו לא יתכן בעיני דהא אמרינן טופח ע"מ להטפיח הוי חיבור למי מקוה ההיא רבי יהודא ולא רבנן כדאיתא בפ"ב דגיטין ע"כ דבריו ודברי הרב הזה תמוהין מאד שהרי הוא מטהר את הטמא ומטמא את הטהור כפרה אדומה כי מה שכתב שיטבלוה ע"י סדין דבר זה לא יתכן כלל דסדין בר קבולי טומאה הוא וכבר כתבו הראב"ד והרשב"א והר"ן הביאם הטור והב"י דאשה לא תטבול על דבר שמקבל טומאה ואפי' בדיעבד לא עלתה לה טבילה וההיא דשמואל דעביד מחצלתה לבנתיה ביומי דניסן ותשרי ואע"ג דמפץ בר קבולי טומאה הן ההיא יש לפרש כדפירשו רבוותא הנ"ל דלמחיצות עבדינהו משום צניעות ואידך דמפרשי דעביד להו מחצלתא מפני חציצה דטיט ורפש שלא ידבק ברגלים מפרשי דמחצלת אלו מאותן מחצלת שאין מקבלין טומאה כגון מחצלת גדולה שאין לה שפה כדאיתה סוף פ"ק דסוכה דאינה מקבלת טומאה אבל בדבר המקבל טומאה ליכא דמאן דאמר וסדין דבר המקבל טומאה הוא ולא עלתה לה טבילה אפי' בדיעבד ומה שכתב ודחה לתקנת הדחת יד אשה במים משום דההיא מתוקמא כר' יהודא ורבנן פליגי עליה גם זה לא נהירא דאע"ג דרבנן פליגי אעפ"כ הלכה כר' יהודה משום דסתם מתניתין דפ"ח מקוואות סבירא כר' יהודא ולא כרבנן וכן כל הפוסקים הביאו דין זה לפסק הלכה בלי שום פקפוק. לכן נראה פשוט דההיא איתתא שאינה יכולה לעמוד על רגליה אין לה תקנה בסדין כלל כי אם לאחוז אותה בזרועותיה והאשה האוחזת תדיח ידיה תחילה במים עד שיהא טופח ע"מ להטפיח דאז הוי חיבור למי מקוה ולא הוי חציצה וטהורה או במפץ שאינו מקבל טומאה וד' נשים בד' כנפותיה דברי הקטן בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל פב הא דק"ל אבל אסור להניח תפילין ביום ראשון נראה דהאי יום ראשון לאו דוקא יום ראשון לקבורה קאמר אלא ה"ה יום א' לאבילתו ואפי' שאינו יום ראשון של קבורה וכגון ששמע שמועה קרובה דיום השמועה יום ראשון דידיה הוא כיום הקבורה לענין קריעה ולענין שמונין ז' ול' מיום השמועה. וה"ה נמי לענין תפילין שיום השמועה אסור כיום הקבורה דהא תפילין לאו בקבורה תליא מילתא אלא במרירות כדמסיק בגמרא מדכתיב ואחריתם כיום מר וראיה מדמפלגו רבי אליעזר ורבי יהושע בפר' אלו מגלחין ביום שני דלאו יום קבורה הוא ואפי' ר' יהושע דפליג ארבי אליעזר ביום ב' מודה הוא לרבי אליעזר שאם באו פנים חדשות ביום ב' שחולץ אם לא הניח כבר וכ"ש שאין להניח לכתחילה בפנים חדשות וכ"כ המרדכי שאם באו פנים חדשות ביום