משאת בנימין קפג

דמי מדרבנן ורב יהודא ורב חסדא לאו בדאוריית' קיימי מכל מקום היינו דוקא כל כמה דאינו חוזר מצוואתו אמרינן דודאי ככתובין וכמסורין דמי אבל אם רוצה לחזור פשיטא דיכול לחזור כדאית' פרק מי שמת הלכך לא מתוקמא האי דרצו עושין דין אלא בק"ס ואי איתא דאין קנין בלילה היכי קאמר רב חסדא אבל בלילה כותבין לא כותבין ולא עושין דין מבעיא ליה כיון דאין קנין בלילה אלא ע"כ ודאי ס"ל דיש קנין בלילה כמו ביום ואין צריך להאריך יותר דפשוט הוא. נאם בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל. עט ולענין שמועה קרובה דק"ל דיום השמוע' הוי ממש כיום הקבורה לדין ז' ולקריעה כמו שכתב בטור י"ד סימן ת"כ: נראה דהיינו דוקא לגדולים שחייבים לקרוע מן הדין אי נמי קטנים שהגיעו לחינוך שהם ג"כ בני קריעה כמו שכתב הטור בסימן ש"ס בשם הרי"ץ גיאות אבל קטנים שלא הגיעו עדיין לחינוך שאין קורעין מן הדין רק משום עגמת נפש כדקתני בברייתא בפרק אלו מגלחין בכה"ג ליכא עגמת נפש דלא שייך עגמת נפש אלא בפני המת והיכא דשכיחא רבים כדי להרבות בהספד ובכייה לרבים ואיכא כבוד המת אבל בענין אחר למי יהיה עגמת נפש ומה תועלת בעגמת נפש וכן מוכח מדברי הר"ן בפרק אלו מגלחין שכתב וז"ל ומקריעין לקטן אע"פ לאו בר מצוה הוא מקרעין לו בגדיו לעגמת נפש שהרואים ירבו ההספד עכ"ל וז"ל רש"י הנדפס בספר האלפסי ומקרעין לקטן את בגדיו בסתם אבילות קמיירי דליכא חולה מקרעין בגדי קטן מפני עגמת נפש שיבכו הרואים שאף בגד קטן נקרע ע"כ הרי שתלו עגמת נפש בבכיית והספד הרואים ואי לא משום כבוד המת ובפני המת מה לנו לבכיית והספד אחרים דלאו אבלים נינהו ומאי נפקא לן באחרים ודלא כהרב ר"מ יפה ז"ל בלבוש י"ד סימן ש"מ שתלה טעם עגמת נפש באבלים ופירושו לא נכון בעיני אח"כ מצאתי שכתב הר"ן בר"פ אלו מגלחין פי' מפני עגמת נפש כדי שיבכו הרואים אותו וירבה כבוד המת וזהו ממש כדברי וכן פירש"י שם בגמרא: פ ולענין בגד שלנו שקורין בר"א ראק: חדשים מקרוב באו ואומרים שהוא ממין אפרקסותו שאינו מעכב את הקריעה ותולין עצמן בהרב ר"מ איסרלש ז"ל שכתב בהג"ה ש"ע טור י"ד סי' ש"מ שאין קורעין הסרבל העליון ורוצין לומר שהסרבל הוא רא"ק בלשונינו מה שאין הדעת כן דהא בפירש אפרקסותו פליגי בה רש"י ובעל הערוך ז"ל רש"י פירש שהוא סודר שעל ראשו ונופל על פניו ולפי שאינו מלבוש אין צריך לקרעו: ובעל הערוך פי' שהוא בגד הזיעה ולפי שאין עושין אותו ללבוש אלא לקבל הזיעה אינו מעכב הקריעה משא"כ במלבוש שלנו שקורין ראק דהוא מלבוש גמור ואינו מקבל הזיעה ובין לדברי מר ובין לדברי מר חייב בקריעה והסרבל העליון שאין קורעין בו להרב רמ"א ז"ל אין זה המלבוש שקורין ראק אלא מלבוש שקורין אותו מנטיל שהוא בגד שראשו מקיף את האדם סביב צווארו ומשתלשל ויורד למטה מן ארכבותו והלאה והוא פתוח מלפניו מראשו עד סופו ואין לו לא בית יד ולא שום דבר ודרך קצת זקנים בקראקא ללובשו בב"ה בשעת התפילה וכן כשמת לו מת לובשין בבית הקברות שזהו ודאי לאו מלבוש גמור הוא ואין האדם נהנה בלבישתו ואין לובשין אותו המנטיל לא בבית ולא בשוק רק לצניעותא בעלמא מפני הכבוד כשהולכין לדבר מצוה כגון בב"ה או בבית הקברות או כיוצא בזה זהו הסרבל העליון שאין קורעין בו אבל המלבוש שקורין ראק הוא מלבוש גמור והוא הבגד העליון שתחת הסרבל שרגילין ללובשו בבית ויוצא בו בשוק תמיד לעשות צרכיו וחייבים לקרוע בו הן על אביו ואמו הן על שאר מתים וכן ראיתי נוהגין כל רבותי גם בק"ק קראקא שהייתי דר לשם בסוף ימיו של רמ"א ז"ל ולאחר מותו כמה שנים ראיתי נוהגין כן גם מחותני החסיד הרב מהר"ר מענדיל ז"ל הגיה הסמ"ק והביא דברי מהרמא"י ז"ל ופי' שהסרבל הוא גורנקי ולא לחנם פי' שהוא גור"נקי אלא כדי שלא יטעו ולומר שהסרבל הוא מלבוש שלנו שקורין ראק ולכך פיר' שהוא גורנ"ק שהוא בגד קדמונים בצרפ"ת ובאשכנ"ז ואיננו מלבוש ראק