משאת בנימין קפב

בענין זה בטעמים ונימוקים ובהא סליקנא ונחיתנא דהוראה זו תעמוד לקבוע הלכה לדורות וכל הפורש מזה כפורש מן החיים כי האמת יש לו רגלים לכל מי שיש לו עינים ומכוון לבו לשמים דברי הקטן בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל עח שאלה מרגלא בפומיה דאינשי דאין קנין בלילה ומשום הכי יש נמנעין מלעשות קנין סודר בלילה אם יש ממש בדבריהם אם לא: תשובה נראה דודאי אין ממש בדבריהם ואפילו ראיה אין צריך לזה דבכל מקום יום ולילה שוין לכל מצות האמורות בתורה לבד מהנך דמפרש בהו קרא בהדיא כגון ציצית דכתיב וראיתם אותו ודרשינן מיניה בפ' התכלת פרט לכסות לילה וכן שופר ומגילה דדרשינן בפ"ב דמגילה מדכתיב יום תרועה יהיה לכם ובמגילה נמי כתיב יום וכן מראות נגעים דכתיב וביום הראות בו וכן דיני ממונות ודיני נפשות דתנן בפרק אחד דיני ממונות דנין ביום וגומרים בלילה ודיני נפשות דנין וגומרין ביום יליף להו בגמרא מדכתיב והיה ביום הנחילו את בניו הרי לך בהדיא דלא ממעטינן לילה מיום אלא היכא דמפרש בהו קרא ולפעמים דמעטינן ליה ליום דאינה נוהג אלא בלילה כגון פסח מצה ומרור והגדה וכדאיתא בפ' ערבי פסחים וכמו שכתב הרא"ש שם מכל זה פשוט הוא דכל כמה דלא אשכחנא קרא לא מחלקינן בין יום ללילה הלכך לענין עדות וק"ס מאחר דלא אשכחנא בשום דוכתא לא בקרא ולא בתלמוד לחלק בין יום ללילה פשוט הוא דיום ולילה שוין הן ואותן בני אדם הנמנעין לעשות ק"ס בלילה שיבוש הוא בידם ומ"מ לא אמנע ולא אפטור מלהוכיח בראיות גמורות דאדרבא יש קנין בלילה כמו ביום. מהא דאמרינן בפרק אחד דיני ממונות תני רבה בר חנינא והיה ביום הנחילו את בניו ביום אתה מפיל נחלות ואי אתה מפיל בלילה ומסיק התם דלענין דין נחלות קאמר דתניא והיתה לבני ישראל לחקת משפט אורעה כל הפרשה כולה להיות דין ופירש"י דלמא דין נחלות קאמרת דביום הויא צוואת מת דין פסוק ואין צריך עוד לדיינים ובלילה לא הוי דין פסוק וצריך לדיינים ואלו ששמעו צוואת המת יעידו בפניהם להיות דין משמע הפלת נחלת דין קצוב הוא בשעת המיתה הכל כמו שאמר המת ואין הדבר צריך דיינים אלא כל אחד מיורשיו יחזקוהו שומעי הצוואה בשלו ע"כ שמעינן מהאי דרבה בר חנינא ומברייתא דקתני אורעה כל הפרשה להיות דין דצוואת ש"מ ביום השומעים אותה הן עצמן נעשים דיינים להעמיד כל א' מהיורשין בחלק שלו משא"כ בלילה דהשומעים אין נעשין דיינים רק עדים להעיד בפני דיינים אחרים דהכי נפקא לן מביום הנחילו את בניו ביום אתה מפיל נחלות כו' והאי מלתא לא מתוקמא אלא בקנין סודר שקנו מן הש"מ דבאמירה בעלמא בלא ק"ס אפילו ביום לאו כלום הוא ולא קנה ואע"ג דקי"ל דדברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמין היינו דוקא מדרבנן שתקנו משום טירוף הדעת וקרא דביום הנחילו דמחלק בין יום ללילה בדין דאורייתא הוא קאי וכן כתבו שם התוספות דבק"ס מיירי והשתא אי איתא דאין ק"ס בלילה למה לו קרא דביום הנחילו למעוטי לילה ודין נחלות שלא יהא כח ביד שומעי הצואה בלילה לעשות דין פסוק תיפוק ליה משום דאין קנין בלילה והצוואה בלילה לאו כלום הוא ועוד היאך פירש"י ובלילה לא הוי כו' ואלו ששמעו הצואה יעידו בפני דיינים אחרים ומה מועיל שאלו השומעים הצוואה בלילה יעידו בפני דיינים אחרים הלא כיון שאין הק"ס שבלילה נחשב לכלום אין כאן עדות ואין כאן דין אלא ע"כ ס"ל דיש קנין בלילה והשתא איצטרך קרא דסד"א דהואיל ויש קנין בלילה וצוואתו בלילה קיימת לא ליצטרך לדיינים אחרים אלא שומעים הצוואה יחזיקו לכל אחד בשלו בדין פסוק קמ"ל דבלילה לא חזו לדיינים והוי עדים והלכך צריך לדיינים אחרים דאין עד נעשה דיין ועוד דאמרינן התם אמר רב יהודא אמר רב ג' שנכנסו לבקר את החולה רצו כותבין רצו עושין דין שנים כותבין ואין עושין דין ואמר רב חסדא לא שנו אלא ביום אבל בלילה כותבין ואין עושין דין ופירשב"ם פרק יש נוחלין דהאי דרב יהודא ודרב חסדא לא מתוקמא אלא בק"ס ובמקצת דאי לאו הכי אי אפשר לעשות דין דשמא יחזור בו הש"מ ונמצא הדין בטל ואע"ג דדברי ש"מ ככתובים וכמסורין דמי