משאת בנימין קפ

על החרם ואף אם יעבור יתן הקנס וההתקשרות הזה אינו כלל בשביל אישות וקידושין הראשונים אלא שדוכין חדשים הם כמו שאנו נוהגין בשטרי התנאים ושידוכין דעלמא להתקשר הצדדין בחרם ובקנס שאם יחזור אחד מהצדדין אין עליו רק עונש החרם והקנס ובש"מ נמי אין על האשה שום צד אישות שכבר פקעו קידושין ראשונים ע"י הגט ואין עליה רק החרם והקנין שנתקשרו: ובנדון דידן כיון שמחלו ופטרו זה את זה מן החרם והקנס מעכשיו אין על האשה שום עונש ואיסור ומותרת להנשא לכתחילה וז"ל המרדכי פרק מי שאחזו סי' תכ"ג ור"י מפריש היה רגיל בגט ש"מ לגרש לגמרי בלא שום תנאי לאפוקי נפשיה מכל ספיקות וגמגום בעולם והיה מזקיקם לקבל חרם תקנות הקהילות לישא זא"ז כשיעמוד מיד או לקיים ולהבטיח במשכנות לישא זא"ז עכ"ל וכ"כ בספר האגודה ובהגהות סמ"ק. וז"ל קיצור מרדכי ור"י מפריש היה רגיל לומר לש"מ שיגרש מכל וכל בלא שום תנאי וכו' עכ"ל ולשון לגרש לגמרי בלי שום תנאי שכתב המרדכי וכן לישנא שיגרש מכל וכל בלא שום תנאי שכתב בקיצור מרדכי משמע בהדיא דמכל וכל הוא מגרש בין ימות בין לא ימות ובסדר גיטין שלנו בשם התשב"ץ כתב וז"ל ור"י מפריש היה נוהג לתת גט לגמרי בלי שום תנאי כו' מ"מ מפני הרמאין יש לחוש כי לא יסמוך על זה ואיכא טירוף דעת ואחרי שרוב הפוסקים לא החמירו כל כך אין לנו אלא דבריהם ע"כ הרי לך בהדיא שלא רצה לקבל תקנת רבינו יחיאל מפני הרמאין שיחזרו בהן ולא יקיימו ההתקשרות ויעברו על החרם ויתנו הקנס ואין בידינו לכוף שישאו זא"ז מפני שכבר נתגרשה ממנו לגמרי ואם כדברי החכם ליכא שום רמאות שהרי אם יעמוד מחליו הגט בטל ממילא והיא אשתו כבראשונה ובעל כרחה תחזור לבעלה וא"כ למה לא קבל תקנת ר"י מפריש וז"ל מורי מהרש"ל בתשובה סי' כ"ה וגדולה מזו כתב ר"י מפריש שעכשיו אין לגרש אפילו ש"מ ע"י תנאי אלא היה מטיל חרם שאם יעמוד מחליו וכו' אף כי קשה זה הדבר ודומה כאלו אגידה ביה ואנו צריכין להיות נזהרים בנתינת הגט שלא יהיו דבוקין זה בזה במידי כדי דלהוי כריתות ממש ואפי"ה התיר ר"י מפריש רק של נגרש עתה על תנאי וכ"כ מהר"ם מינץ בתשובה שבדוחק גדול עשה ר"י מפריש מה שהטיל חרם שלא היה יכול לתקן בענין אחר אבל זולת זה אין להתיר כלל להיות עוד דבר ביניהם עכ"ל הרי שכתב שאפילו מה שאגידה ביה מצד חרם והקנס קשה מאוד משום דאנו צריכין להיות נזהרין בנתינת הגט שלא יהיו דבוקין זה בזה במידי כדי דלהוי כריתות ממש וא"כ איך יעלה על דעת לומר שהגט בטל כשיעמוד והרי היא אשתו ממש ובתשובת מהר"ם מינץ מבואר יותר שכתב שבדוחק גדול עשה ר"י ז"ל מה שהטיל חרם כו' אבל זולת זה אין להתיר כלל להיות עוד דבר ביניהם מכל זה הוכחנו שפיר בטול דעת החכם ההוא מתוך לשון כל המחברים הנזכרים ועוד שהחכם ההוא עשה את הרב ר"י מפריש כניצול מהדוב ופגע בו הארי שהרי כל עצמו של ר"י ז"ל לא תיקן תקנה זו אלא כדי לאפוקי נפשיה מספיקא וגמגום שהיה מספק ר"ת כמו שכתבו התוספות והמרדכי ושאר מחברי' בשם ר"ת וגמגום זה אינו אלא חשש בעלמא שהרי רוב הפוסקים לא השגיחו כלל בדברי ר"ת גם ר"ת עצמו לא נסתפק אלא במהיום אבל במעכשיו לכו"ע שפיר דמי ואפי"ה תיקן הרב לאפוקי נפשיה מכל ספיקא ולדברי החכם ההוא ניצול ר"י מפריש מגמגום וחשש בעלמא ונפל בסכנה גדולה ועצומה יותר מהגמגום של ר"ת שרבים יטעו ויאמרו מאחר שהגט הזה הוא סתם בלי תנאי כשאר גיטין דעלמא הרי הוא גט גמור כשאר גט ואתו למשרי אשת איש גמורה לעלמא ונמצא התקנה לתקלה ח"ו ולכל הפחות היה לו לר"י מפריש ולכל המחברים שהביאו דבריו לכתוב בפירש שהגט הזה אינו אלא אם ימות הש"מ אבל אם יעמוד מחליו הרי זה בטל בדי שלא תיפוק מיניה חורבא בתקנה זו ואדרבא הרי כתבו שיגרש לגמרי מכל וכל איך לא שמו על לבם המשנה חכמים הזהרו בדבריכם וכו' ויבואו התלמידים הבאים אחריכם וישתו וכו' ובלי ספק דלא ניחא למרייהו למימר הכי וגם לאותו צדיק בקבר נוח נפש לא ניחא ליה למימר הני מילי משמיה האמנם שזה קרוב לעשר שנים נתתי גט ש"מ על סדר ותיקן ר"י מפריש והאשה מיאנה לקיים הקשר כי אמרה כבר היא מגורשת