משאת בנימין יז

ולפיכך מה שהחזיק החזיק ואסיר לקלקלו זה לא יתכן דדוקא מיצר של רבים אסור לקלקלו אפי' אי אחזיקו יותר מכדי צרכן אבל יחיד לא והכי מוכח בסוף פרק חזקת הבתים דפליגי ר' יוחנן ור"ל בהא דאמר רב יהודה מיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו ומסיק דר"ל אמר ה"מ היכא דליכא רוחא הכא איכא רוחא ומשמע דר' יוחנן פליג וסבר דאפילו אי איכא רוחא אסור לקלקלו במיצר של רבים והשתא אדפליגי ברבים לפלגו במיצר של יחיד ולהודיעך כחו דר"י דהלכתא כוותיה דאפילו בשל יחד נמי אסור לקלקלו אפילו היכא דאיכא רווחא אלא ודאי פשיטא ליה דבשל יחיד אפי' ר' יוחנן מודה כיון דאיכא רווחא כדי צרכו סגי ליה בכדי צרכו שמעינן מזה דמיצר שהחזיק בו יחיד מותר לקלקלו ושבקינן ליה רווחא כדי צרכו ואינו יכול לומר בעינא ריוח הרבה א"כ יצא לנו מכל הני שקלי וטרי שאפי' בתשמישי הדיוט אם אינו עשוי לתשמיש גמור אין היחיד יכול לטעון טענת ריבוי הדרך או טענת דוחק וצר ואפילו בשביל של כרמים דאיכא קצת תשמיש כיון שאינו תשמיש גמור וכ"ש במקום שאינו תשמיש כלל וק"ו בב"ה דתשמיש קדושה ועבודת הש"י הם וריבוי דרך וצר ודוחקא לאו גריעותא הוא אלא מעליותא הוא כדפרישית לעיל שאין ליחיד שום טענה על ריבוי הדרך וצר ודוחקא ופשוט הוא כשמש בצהרים אלא שאין רצוני להכניס ראשי בין הרים גדולים אם לא שיסכימו עמי חכמי הדור וגדוליהם וכל זה שכתבתי והוכחתי אינו אלא לנדון של הריב"ש ז"ל: אמנם בנדון דידן איכא לברר יפה בראיות גמורות שאין בדברי היורשין כלום ואפילו הריב"ש ז"ל יסכים לזה חדא דמאחר שבכל בתי כנסיות שבארצנו מנהג להעמיד מנורות משני צידי ארון הקודש למה יגרע כח ב"ה זה ומי הוא זה שיכול להוציא ולהפקיע חזקת הקהל בב"ה ובאיזה זכות וכח וטענה יוציא כח הקהל אי משום שהחזיקו היורשין ואביהם שני חזקה ומסתמא מחלו להן ועוד שטוענין היורשים שאביהן קנה המקום מהקהל על תנאי זה שלא יעמידו המנורה טענות הללו אין בהם ממש כלל דאי איתא דקנה אביהן חזקת המנורה היה לו ליקח שטר או עדים על זה משום דאין מחזיקין בנכסי הקהל אם לא בשטר או בעדים ולא בחזקה וכמו שכתוב בטור ח"מ סוף סימן קמ"ט גם המחילה שטוענין דמסתמא מחלו הקהל לאו כלום דגבי רבים לא שייך מחילה כלל דמאן מחיל ומאן שביק כדאמרינן בסוף פרק ח"ה גבי עובדא דההוא גברא עם ר' אמי וכמו שכתב ב"י בשם הרשב"א. ועוד דהיורשין ואביהן יש להן גם כן חלק במקום מנורה והוי כמו שותפין עם כל בני הקהל במקום זה וקי"ל דהשותפין אין מחזיקין זה על זה כשאין בו דין חלוקה ועוד דהשותפין אין מקפידין אהדדי לענין תשמיש אא"כ עשה מעשה ובנה בנין כדאמרינן בח"ה במשנת היה מעמיד בהמתו בחצר חבירו וכו' אינה חזקה אבל אם עשה מחיצה וכו' הרי זו חזקה אלמא דאין לשותף חזקה אא"כ בנה מחיצה והכא נמי היורשים ואביהם שהן שותפין אין להם חזקה בתשמיש בעלמא כיון שלא בנו שום בנין לצורך תשמישן ואע"ג דבגמ' מוקי האי מתניתין ברחבה שאחורי הבתים אבל בחצר אפי' בלא מחיצה אלא בתשמיש לחוד הוי חזקה נראה דבנדון דידן יש לדמות לרחבה ולא לחצר דבתר טעמא אזלינן וכמו שפי' רשב"ם שם דסתם חצר לכניסה ויציאה הוא עומד ולא להעמיד שם בהמתו והלכך בהעמדת בהמתו הויא חזקה אבל רחבה דלא בעי כניסה ויציאה לא קפדו אהעמדה לחודא אלמא רחבה משוס דלא בעי ליציאה וכניסה לא מקפיד בתשמיש ולא הוי חזקה והכי נמי המקום של מנורה לאו למידי עביד אלא למנורה לחודא וכל כמה דלא העמידו שם המנורה לא הקפידו בתשמישן כלל ולא הוי חזקה ועוד דאפילו את"ל שנדון דידן דמי לחצר מ"מ גם בחצר לא הוי חזקה אלא בתשמיש של קפידא כגון העמדת בהמתו ותנור וכרים ושאר תשמישין השנוין שם במשנה דתשמישין קבועין וגדולים הם ואיכא קפידא אבל תשמיש עראי כנדון דידן ליכא קפידא כלל ואפי' בחצר לא הוי חזקה ולא מבעי בשותף עם חבירו שאין מקפידין בתשמיש של עראי אלא אפילו איש נכרי בחצר חבירו שמשתמש בתשמיש קטן ג' שנים לא הוי חזקה משום שאין דרך להקפיד בזה שזה נהנה וזה אינו חסר וכמו שכתב הריב"ש בתשובה סימן רמ"ח וק"ו נדון דידן דתשמיש קטן הוא ואינו קבוע כלל רק בשעת התפילה היו מעמידין הסטענדער על מקום