משאת בנימין קעח

ביראה ובטליה תנא ואשקליה כו' עד דאמר להו לסהדי אותיבי קרו באודנייכו וכתובו ליה ואס"ד דגילוי דעתא בגיטא מלתא היא הא קא חזו דרהיט בתרייהו ע"כ והשתא מאי ראי' מהכא לאביי דלמא שאני התם שהיה מהנך דכופין אותו להוציא והלכך לא הקפיד רב יהודא בגילוי דעת שלו שהרי דין הוא לכפותו אבל בגט דעלמא דלמא גילוי דעת מלתא היא עד דידעינן דמבטל בלב שלם אלא ע"כ יש לנו לומר דס"ל לאביי דאין לחלק כלל בין גט מהנך דכופין לשאר גט מתחילת כתיבה ואילך אלא שוין הן בהלכותיהן וכן משמע התם מדברי הר"ן שאין לחלק ביניהן ואכתי איכא למידק בנ"ד לפי דברי המערערין שאומרים שמעולם לא היה ש"מ אך שע"י סם שהשקהו וע"י הרופאים שהעמידו עליו לומר שהוא מסוכן התרצה ליתן גט א"כ גרע נ"ד משאר גט על תנאי ולא נתקיים דאפ"ה הגט גט לפי שבשעת נתינת הגט יש בידה לקיים התנאי ולא הוברר בשעת נתינת הגט שלא תתקיים התנאי אח"כ אלא גט מעליא הוא מעיקרא ואין בו ריעותא כלל אף שבסוף לא נתקיים התנאי אבל הכא כל עצמו של הגט מעיקרו בטעות הוא שאלמלא היה יודע המגרש שאינו ש"מ לא היה עולה על דעתו ליתן גט מעולם והם המה שהטעוהו טעות זה ואיכא כאן ריעותא בעיקר הגט בתחילתו ואף אי ליכא כאן תנאי כלל. מ"מ הוי טעות בגט הא נמי ליתא דהא תנן בפרק השולח המוציא את אשתו משום איילונית רבי יהודא אומר לא יחזיר וחכמים אומרים יחזיר ומסיק שם בגמרא דבהא פליגי ר' יהודא חייש לקלקולא דלמא יאמר אלו הייתי יודע שאינך איילונית לא הייתי מגרשך ולפיכך אומרים לו קודם גירושין הוי יודע שהמוציא אשתו משום איילונית לא יחזירנה עולמית ורבנן לא חיישי לקלקולא ומסי' רבא מאן חכמים ר' מאיר דאמר בעינן תנאי כפול והכא במאי עסקינן בדלא כפליה לתנאי ופי' רש"י שלא אומר בשעת גירושין אלא הוי יודע שמשום איילונית אני מוציאך ולא א"ל ואם אי אתה איילונית לא יהא גט דהשתא הוי גט אפי' אינה איילונית ולא מצי לקלקלא ע"כ והשתא אליבא דחכמים אע"ג דלא כפליה לתנאי מאי הוי סוף סוף כשיתגלה הדבר שאינה איילונית נתברר הדבר שבשעת גט טעות היה שהרי הוא אמר בפירוש שמשום איילונית הוא מוציאה וטעות הוא בידו ונמצא הגט בטעות אלא ודאי דאע"ג דבשעת גירושין איכא טעות כל כמה דלא כפליה לתנאי בשעת גירושין אמרינן דגירושין גמורים הן דבכל ענין מתגרשה בין תהיה איילונית בין לא תהיה איילונית אף כאן בנ"ד כיון דסתם קא יהיב גיטא דעתו על גירושין גמורין בין שהוא ש"מ בין שהוא ברי ומה שטענו עוד המערערין שנכוף את המגורשת לישא אותו מחמת החרם שהטילו ביניהם ועוד טוענין שאף בלי חרם הדין הוא שאם יעמוד הגט הוא בטל למפרע כבר מבואר כל זה בפסק הראשון שכתבתי ביריד יערסליו שכל זה דברי רוח הם ואינו צריך לחזור ידי בזה שנית כלל העולה בידינו שהאשה הזאת מותרת היא להנשא לכל מי שתרצה כי הגט גט גמור וכשר הוא ולא חיישינן לא לקול שיצא ביריד יערסליו כי אין בו ממש כאשר ביארנו וגם אין לחוש לבטחון שהבטיחו אותו קרובי האשה שאם יעמוד תחזור לישא אותו. גם לא חיישינן לדברי המערערין שאומרים שהושקוהו סם להמגרש ונמצא שגירושין בטעות הוו לכל זה לא חיישינן חדא דאין להרהר אחרי גאוני עולם מסדרי הגט הגאון מהר"ף כהן נר"ו והגאון מהר"ר הענדל הוא כדברי המערערין הלא לא תנאי כפול. ואפילו אם היה תנאי כפול הרי ביטל את הכל שהרי נוהגין לבטל בכל גיטין ק"ו בגט ש"מ ע"פ תקנות ר"י מפריש גם אין להחמיר עליה משום חומר אשת איש להצריכה גט שני ואף שמדינא אינה צריכה לגט שני שכבר האריך בזה הרב ב"י בשם הרבה גדולים שאין להחמיר בכזה כלל להצריך גט שני דחומרא דאתי לידי קולא הוא ומעשה בורות הוא ואדרבא מצוה רבה לקצץ רגלי הרמאין אשר עתק יצא מפיהם על בנות ישראל הצנועות כדי להוציא ממון מידם או להכעיס וקולי קולות כאלו יחדלון בקוץ מכאיב וסילון מכמה חורבה דנפיק ח"ו מיניה אם יעשה מחשבתם הרעה כדי להוציא מן הכח אל הפועל אשר יזמו לעשות ובפרט בנ"ד שגלוי ומפורסם הוא שהמגרש עמד בפני ב"ד וקהל ז"ל ועוד שאפילו אם.