משאת בנימין קעז

בטל והמעשה קיים הלכך גבי חליצה שאינו דומה לתנאי בני גד ובני ראובן שהרי אינו יכול לחלוץ על ידי שליח התנאי בטל והמעשה קיים אע"פ שאין נותנת לו שום דבר ואע"פ שהתנה בתנאי כפול אבל גבי גט שיוכל לגרש ע"י שליח והרי הוא דומה לתנאי בני גד ובני ראובן התנאי קיים והלכך אי לא נתנה לו מאתים זוז הרי לא נתקיים התנאי והוי גט מוטעה בכה"ג והגט בטל ומשמע דדוקא כשהיה תנאי כפול בגט אז הוי גט מוטעה אי לא נתקיים התנאי אבל כל כמה דלא איכפיל ליה לתנאיה כגון בנ"ד אע"ג דדעתו היתה בכך על הבטחון שהבטיחו אותו לאו כלום הוא והגט כשר דאינו אלא גילוי דעתא בגיטא וקי"ל כאביי בפרק השולח דאמר גילוי דעתא בגיטא לאו מלתא היא ובדיני ממונות הוא דאמרינן גילוי דעתא מלתא היא גבי ההוא דזבין נכסיה אדעתא למיסק לארעא דישראל ולפעמים דאפי' גילוי מלתא לא בעי אלא אומדנא בעלמא כמו גבי שטר מברחתא וההוא ששמע שמת בנו וכתב כל נכסיו לאחר וכו' אבל בגיטין וקידושין אינו מועיל שום גילוי דעת ואומדנא אך בעינן תנאי גמור וכפול דוקא. וכן היא מסקנת הרמב"ם בפ"ו מהלכות אישות והרא"ש פרק מי שאחזו ופרק אלמנה ניזונת ובתשובת הרא"ש ובטור א"ה סימן ל"ח וסימן קמ"ג דבעינן תנאי כפול בין לקולא בין לחומרא אמנם הרב ב"י בא"ע סימן ל"ח הביא דעת מקצת רבוותא דס"ל דבגיטין וקידושין בעינן תנאי כפול דוקא לחומר' אבל לא לקולא ובש"ע משמע מדבריו שיש לחוש לדבריהם אבל מורי מהרש"ל ז"ל בתשוב' סי' כ"ד כתב בהדי' דבגיטין וקידושין בעינן תנאי כפול בין לקולא בין לחומרא וכן נראה לי עיקר דבכמה מקומות בתלמוד מצינו בהדיא דבעינן תנאי כפול אפילו לקולא ועוד נראה שאפילו אם התנה המגרש בתנאי כפול קודם הכתיבה שאם יעמוד תחזור ותישא אותו אפ"ה הגט גט לפי מנהגינו שהמסדר את הגט קוד' הנתינה מבטל כל תנאי כתקנת ר"י מפריש שאין נותנין גט על תנאי אפי' גט ש"מ כמו שאנו נוהגין עכשיו לבטל כל התנאים קודם הכתיבה ולחזור ולבטל קודם הנתינה א"כ דבריו האחרונים הם עיקר ומבטלין דבריו האחרונים לדבריו הראשונים ואע"ג דאנן סהדי דדעתו ולבו תמיד על התנאי הזה ואפילו אם מבטל בפירוש כל תנאי בשעת נתינת הגט אפ"ה דעתו ולבו תמיד על התנאי שהתנה קודם הנתינה מ"מ לא הוי אלא גילוי מלתא בעלמא דאינו מועיל בגט ויותר מזה אפי' אם אמר קודם הנתינה שאפילו אם יבטל התנאי בשעת נתינת הגט לא יועיל אותו ביטול אלא התנאי יהא קיים אפ"ה כשביטלו אח"כ דבריו האחרונים עיקר והתנאי בטל וראייה מפרק האומר משקלי עלי דאמר רב ששת האי מאן דמסר מודעא אגיטא מודעיה מודעא פשיטה לא צריכה דעשייה וארצי מ"ד בטולי בטלי למודעיה קמ"ל כו' עד דמבטל ליה למודעא קמא ומסיק הר"ן בפרק השולח מהא דרב ששת דאפילו אי מסר מודעא גם על ביטול המודעא ועל ביטול הביטול כיון בדבריו האחרונים מבטל לדבריו הראשונים נתבטלו דבריו הראשונים לגמרי והא התם במלתיה דרב ששת דידעינן באונסיה שהרי כופין אותו עד שיאמר רוצה אני ועד שיבטל כל המודעות דאית לן לומר דעל ידי הכפייה הוא מוכרח לבטל בפיו אבל בלבו לא גמר וביטל ואפ"ה כי אמר ע"י הכפייה רוצה אני מועיל לבטל הכל ק"ו בנ"ד שביטל הכל מרצון הטוב ולא היה כאן שום כפייה מתחילה ועד סוף שיועיל לבטל כל תנאי וכל מודעא שמסר ואין להקשות דשאני התם ההיא דרב ששת דהתם הוא דלא הקפידו חכמים אף אם לא יבטל בביטול גמור בלב משום דהתם מיירי מהנך שכופין אותן להוציא דכל עצמו של הגט כפייה הוא ובע"כ מגרש והלכך לא חשו חכמים אף אם לא יבטל בלב שלם אלא שמוציא מפיו שמבטל שיועיל כיון שמדין הוא לכפותו מעיקרא מש"כ בגיטין דעלמא וי"ל דלית לן לחלק בין גט מהנך שכופין אותן להוציא לשאר גט דעלמא אלא בעניינים הנעשים קודם הכתיבה של אלו כופין ולאלו אין כופין אבל מתחילת הכתיבה עד אחר הנתינה אלו ואלו שוין הן ואין ביניהם חילוק כלל ומה שכשר בזה כשר בזה ומה שפסול בזה פסול בזה דאל"ת הכי הא דאביי בפרק השולח דסבר גלוי דעתא בגיטא לאו מלתא היא ואמר אביי מנא אמינא לה דרב יהודה אשקליה גיטא לחתניה דר' ירמיה ביראה