משאת בנימין קעו

דאמר רב אשי התם והוא דאיתחזק בבי דינא כלומר שבדקו ב"ד הקול ומצאו שיש בו ממש וכדאמרינן התם אמר רבה בר בר חנא אמר רבי יוחנן לא ששמעו קול הברה אלא כדי שיהיו נרות דולקות וכו' ויאמרו פלוני' נתקדשה לפלוני ותו אמרינן התם אמר רב לא ששמעו קול הברה אלא וכו' עד שמגיעין לדבר ברור מכל זה שמעינן דכל קלא דלא איתחזק בב"ד בדבר שיש בו ממש לאו קלא הוא ובטלינן ליה לכו"ע הלכך קול זה שיצא על הגט שניתן בק"ק ווינ' לא די דלא איתחז' בב"ד אלא אדרבא כל גדולי הדור נתוועדו יחדיו בעיר יערסליו ובדקו אחרי הקול ומצאו שאין בו ממש ועוד שהקול הזה שהיו העולם מרננים וחשדו את קרובי האשה שהטעו את המגרש עד שנתן הגט ובטעות נתן הגט וזהו אמתלא דאמרינן התם במתניתין ובלבד שלא יהא שם אמתלא איזהו אמתלא גירש איש פלוני את אשתו על תנאי וכו' זו היא אמתלא וכל היכא דאיכא אמתלא לאו קלא הוא וכדאמרינן התם בגמרא ההיא דנפק עלה קלא דאיקדשה באיצפה דתוחלא ואמרינן אפילו למ"ד לא מבטלינן קלא בהא מבטלינן קלא מימר אמרי עיינו בהו רבנן בקידושי ולא הוה בהו שוה פרוטה ותו אמרינן התם ההיא דנפקא עלה קלא דאיקדשה לחד מבני פלניא כו' מימר אמרי עיינו בהו רבנן בקידושי וקידושי קטן הוי ובנדון זה נמי אמתלא גמורה היא המשברת את הקול דמימר אמרי עיינו בהו רבנן בגיט' וגט כשר הוא ולא בטעו' הוא כלל ומבטלינן ליה לקלא לכו"ע ועוד אמרינן התם דלא חיישינן לקול אם לא שיצא הקול באותו יום ובאותו עיר מש"כ הכא שהגט ניתן בווינא והקול יצא ביערסליו כמה חדשים אחרי נתינת הגט ודי בזה לביטול הקול אמנם בעיקר מלתא שהמערערין אומרים שגט בטעות הוא מחמת שהבטיחו את המגרש בבטחון גמור ואמרו לו שכאשר יקום מחליו תחזור ותישא אותך ואף אם יאמר הרב המסדר את הגט שיהא גט גמור בלי שום תנאי בעולם וגם אתה תתרצה בכך זהו כדי לצאת ידי דין הגט אבל מ"מ אם תעמוד היא מחוייבת לחזור ולישא אותך ועל דעת כן נתן הגט ואלמלא שהיה יודע שלא תחפץ לקחתו לא היה נותן הגט עוד אומרים המערערין שאב ואם המגורשת השקהו להמגרש סם שיפול על ידו למשכב לומר שהוא ש"מ וגם העמידו עליו רופאים שיאמרו מסוכן הוא ובזה מצאו ידם לפתות את המגרש ליתן את הגט ולולא זאת לא התרצה מעולם ליתן גט בטעות הנה גם כל אלה דברי רוח הן מכמה טעמים חדא שהרב המסדר את הגט הנ"ל בק"ק ווינ"א הוא המופלג בחכמה וחסידות מהר"ר פלק כהן נר"ו עמד בפנינו ביריד יערסליו וצווח ככרוכיא שכל זה שוא ושקר גמור הוא ואויבים קרובי המגרש הוא דאפקוה לקלא כדי להצריכה גט שני ותהיה מוכרחת למלאות אמתחתו ברצי כסף ותרקבי דדינרי גם צווח מהרר"ף נר"ו שהגאון מהר"ר הענדל ז"ל קודם שנתבקש בישיבה של מעלה היה בחבורתו ונצטרף עמו בנתינת הגט ולא שמעו ולא הרגישו שום רמז משום ערמה ותחבולה בעולם ואלמלא הרגישו בשום פקפוק ונדנוד בעולם חלילה לנו להוציא דבר שאינו מתוקן מתחת ידינו גם במעמד נתינת הגט היו שאר אנשים חשובים מפראג ומשאר קהילות קדושות ולא נשמע ולא נראה שום דבר חיצוני גם עשינו כפי מנהגינו לעשות בכל גט לשאול את פי האנשים העומדים בשעת נתינת הגט שחרם ר"ת הוא שלא להוציא לעז אחרי נתינת הגט על הגט ומי שקשה לו שום דבר בגט זה יאמר מיד במעמד הזה והנה לא היה שום נודד כנף פוצה פה ומצפצף באותו פעם גם נתעכב שם מהר"ף איזה ימים אחרי הנתינה ולא נשמע שום קול לעז בעולם וא"כ מי הוא זה ואיזהו אשר מלאו לבו לבדוק מן המזבח ולמעלה ולהרהר אחרי אלו שני המאורות הגדולים ועוד שאף אם יהיה ממש בדברי המערערין מ"מ אין בדבריהם ממש לפסול את הגט ואע"ג דאמרינן פרק מצות חליצה חליצה מוטעת כשרה גט מוטעה פסול התם לאו בכה"ג מיירי שהטעוהו אותו בדברים בעלמא. אלא מיירי התם שהחולץ או המגרש התנה בתנאי כפול כגון שאמר על מנת שתתן לי מאתים זוז אז יהיה או החליצה או הגט כשרים ואם לא תתן יהיה הגט או החליצה פסולים בכה"ג הוא דאמרינן חליצה מוטעת כשרה גט מוטעה פסול כמו שפירש"י שם וגם הרא"ש וטעמא דמלתא דכל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן התנאי