משאת בנימין קעג

הי"ב תושב להיאר צייט אורח בקדיש אחד ובתפיל' אחת ולבן ל' אורח מחלק עמו כל הקדישים ותפילות ושמע מיניה דבן ל' עדיף מיאר צייט שהרי היאר צייט מסתלק בקדיש אחד ובתפילה אחת ואלו בן ל' חולק עם בן י"ב חדש תושב שוה בשוה הקדישים והתפילות וא"כ קשיא דידיה אדידיה לכן נראה דודאי דאיכא רווחה כגון בשבת דאיכא ג' קדישים ואחד בן ל' וא' בן יאר צייט בכה"ג בן ל' עדיף מיאר צייט דבן ל' זוכה ברווחה דהיינו בשני קדישי' ומסלק את היאר צייט בקדיש אחד אבל היכא דאיכא דוחק כגון שאין מספיקים הקדישים לבני היאר צייט ולבני הל' מפני שרבים הם ועל כרחך נדחה אחד מהם בכה"ג אמרינן דהיאר צייט עדיף ונדחה הבן ל' מפני הבן יאר צייט והטעם מפני שהיאר צייט שאם לא יאמר קדיש היום למחר עבר זמנו ובטל קרבנו משא"כ בבן שלשים שאף אם לא יאמר היום יאמר למחר ולפי זה יתיישבו שפיר דברי המנהגים דלא קשו אהדדי שמה שכתב בתחילה שהיאר צייט דוחה את בן ל' כמו לבן י"ב חדש מיירי בכה"ג דאיכא דוחק בקדישים דע"כ נדחה אחד מהם דלענין זה היאר צייט עדיף מהטעם שכתבתי שאם לא יאמר היום עבר זמנו ובטל גם למחר אמנם מה שכתב אחר כך דבן ל' עדיף שחולק עם בן י"ב שוה בשוה משא"כ היאר צייט שהוא מסתלק בקדיש אחד היינו משום שהיאר צייט די לו בקדיש אחד משא"כ בבן ל' דכל הרווח' הוא שלו לגבי יאר צייט ולפיכך גם לגבי בן י"ב חולק עמו שוה בשוה. ותדע דבעל המנהגים בהכי מיירי דאל"כ איך יעלה על הדעת שהיאר צייט ידחה את בן ל' מכל וכל ולכל הפחות היה לו לסלק את בן הל' אקדיש אחד והנה הרב רמא"י ז"ל בטי"ד סימן שע"ו כתב בהדיא דבן ל' מסלק להיאר צייט: אלא ודאי דמיירי בכה"ג שבני היאר צייט הם רבים ואם יתנו קדיש אחד לבן הל' על כרחו ידחה אחד מבני היאר צייט וזה לא יתכן כאשר כתבתי ולשון המנהגים נמי דייקא הכי שכתב ואם אחד תוך ז' ואחד תוך ל' דוחה בן ז' לבן ל' כו' ואם אירע לאדם באותו שבת יום שמת אביו או אמו גם הוא נדחה מפני בן ז' ע"כ ולישנא דגם הוא משמע דטפי רבותא איכא במה שנדחה ליאר צייט מלבן ל' עוד כתב במנהגים דהיכא דנדחה היאר צייט בשבת מפני בן ז' שאז במוצאי שבת האבל צריך לצאת מב"ה יכול אותו יא"צ לומר קדיש ולהתפלל ואפי' אם יש אבילים בב"ה שהם תוך ל' או י"ב חדש אינם יכולין למחות מלומר קדיש ולהתפלל ע"כ הרי קמן שאינן נדחה בן יאר צייט מפני בן ל' אפי' שלא בזמנו ק"ו בזמנו ומהשתא כבר נתבאר ונתברר לנו שאלתינו דהיכא בן ל' אחד ויאר צייט אחד ביום השבת דאיכא ג' קדישים אז פשוט הוא דבן ל' זוכה בשני קדישים והיאר צייט מסתלק בקדיש אחד דלענין רווחא בן ל' מדיף כאשר מבואר לעיל והיכא דבן ל' ובן יאר צייט הם רבים וא"א ליתן קדיש לכל אחד ובע"כ נדחין קצתן בכה"ג היאר צייט עדיף ונדחה הבן ל' מפני היאר צייט מהטעם שכתבנו למעלה. ולפ"ז מה שכתב במנהגים אם הבן ז' קטן או מי שאירע יום מיתת אב ואם תוך אותן ז' יאמר קדיש יתום פעם א' זה דוקא ביאר צייט מטעם דלעיל שאם לא יאמר קדיש היום למחר עבר זמנו ובטל קרבנו אבל לבן ל' אין צריך ליתן לו לומר קדיש אפי' פעם אחד

ולענין שני בני שבעה האחד גדול ותושב. והשני קטן ואורח נראה דאפי"ה חולקים כל הקדישים בשוה שהרי במנהגים כתב אם תושב ונכרי שניהם בני שבעה גם בזה יחלוקו בגורל הקדישים של אותו שבת וכתב בהג"ה שם אבל בן ז' גדול אינו דוחה את הקטן הרי לך דבענין בן שבעה אין לו שום עילוי לתושב על האורח וכן לגדול על הקטן ואף ע"ג דאיכא למימר דהיינו דוקא היכא דאיכא רק חדא לטיבותא אבל היכא דאיכא תרתי לטיבותא כגון שאחד גדול ותושב והשני קטן ואורח בזה אין לנו ראיה כלל שיהיו שניהם שוין מ"מ נראה לי דלא שנא דמאחר שאינו מועיל לו חדא לטיבותא הן בתושב הן בגדול ה"ה בתרתי לטיבותא נמי משום דאין סברא לחלק כלל בין אחד לחבירו אם היכא דאיכא שניהם בני ז'. עד ולענין קובר את מתו ערב הרגל קודם חשיכה סמוך לשקיעת החמה