משאת בנימין קסט

שנהגו גדולי המורים לאסור איתה חתיכה לכן אין להקל משום ואל תטוש ואע"ג דמדינא לא משמע הכי וקצת סברא איכא להמחמירין בכל אותה חתיכה משים דאפילו המקילין לא שרו אלא להעמיק כל סביביתיה ושיעור זה אינו ברור אצלינו עד כמה. ועל כן החמירו בכל החתיכה ומ"מ לא מצינו שום ראיה להחמירין אלא לאותה חתיכה אבל לשאר החתיכות ליכא למ"ד דאפילו המחמירין באותה חתיכה כתבו בהדיא להתיר שאר החתיכות ומשמע דאפילו קליפה לא בעי לשאר החתיכות כיון שלא הזכירו לההיא קליפה רק סתמא כתבו דשאר חתיכות מותרות והכי מסתברא לן דהא קיי"ל שאם אין בחתיכה איסור מעצמה אלא מה שבלעה ממקום אחר אינה אוסרת אחרת שנגעה בה אפי' נצלו ביחד דאין דבר הבלוע בחתיכה יוצא ממנה לבלוע באחרת אלא למקום שהאיסור יכול לילך שם בטבעו כדאיתא בסמ"ג וב"י בשם תוספות ורא"ש וכה"ג כתבו השערים שער ז' ובספר ת"ח הביא דברי כל הני רבוותא לפסק הלכה. וכתב באו"ה כלל כ"ט סי' ב' דאפי' קליפה לא בעי רק אם האיסור הנבלע בחתיכה איסור שמן הוא אז האיסור הבלוע מפעפע מחתיכה לחתיכה אפי' בלא רוטב אבל באיסור כחוש ליכא למ"ד ואין לחלק דדוקא איסור הבלוע לבד שאין כאן איסור בעין כלל בשעה שנוגעין בחתיכו' אחרות אלא דנבלע בו הוא שאינו מפעפע מחתיכה לחתיכה אבל בכה"ג שהחטה עדיין בעין בשעה שנוגעין בחתיכות אחרות נימא דכי היכי שמפעפעת לחתיכה זו ה"ה מפעפע' בכל החתיכו' הנוגעות באותה חתיכה כיון שהאיסור עדיין בעין. הא ליתא שהרי כתבו השערים בחתיכה שמקצתה חוץ לציר ומקצתה תוך הציר שאינו מפעפע למעלה אפילו לאסור אותה חתיכה עצמה מה שלמעלה מהציר והתם האיסור עדיין בעין הוא וכן גבי לב המחובר בחתיכת עוף ונתנוה בקערה אע"פ שאותה החתיכה שבלב דבוק בו אסורה אם אין ס' נגד הלב מ"מ אינו אוסר שאר חתיכות שאצלו בלא רוטב כמו שכתב בת"ח כלל כ"ח הרי לך שאין לחלק כלל באיסור כחוש הנבלע בחתיכה בין אם האיסור עדיין בעין על אותה חתיכה או שכבר נסתלק האיסור עצמו ולא נשאר בחתיכה רק טעם איסור הבלוע בכל ענין קיימא קיימא לן דלא מפעפע מחתיכה לחתיכה והנה מכל מה שכתבנו למעלה יצא לנו שאפי' החתיכה עצמה שהחטה נמצא עליה אינו אלא מנהג בעלמא שנהגו לאסרו ומן הדין לא בעי רק קליפה משום דהחטה איסור כחוש ואינו מפעפע בכל החתיכה וק"ו שאינו מפעפע בשאר החתיכות כלל ואפילו קליפה לא צריך והמקיל להתיר שאר החתיכות בלא קליפה לא הפסיד והמחמיר הוא מפסיד ומכלה ממון ישראל בחנם ומבטל שמחת יו"ט ויצא שכרו בהפסדו. ואל תשגיח בדברי מהר"ר יוסף כ"ץ מקראקא שכתב שהוקבע הלכה בק"ק קראקא לאסור כל החתיכות שנמלחו ביחד דהא מהרמא"י ז"ל היה בק"ק קראקא לאחר אותו מעשה כמה שנים ופסק לקלוף האחרות וגם אני לא שמעתי הלכה זו בק"ק קראקא ותמיה לי מאוד על הרב ב"י ז"ל ומורי הרב מהרמא"י ז"ל שכתבו לקלוף החתיכו' האחרות כמו שהבאתי דבריהם למעלה. ואע"פ שהן עמודי עולם ומימיהן אנו שותין מ"מ דבריהם אינן מחוורין בעיני להחמיר כ"כ באיסור שהוא כחוש לגמרי כאשר כתבתי למעלה ועוד שהרי רוב הפוסקים ס"ל דבכל מקום במליחה ואפי' בחלב כחוש לא בעי ס' רק קליפה והרב ב"י בי"ד סי' ע' וצ"א פסק ג"כ דבמליחה לא בעי רק קליפה גם מהרמא"י בת"ח בסי' ל"ח כתב בשם מהר"ם פאדו"ה דבמקום הפסד יש להתיר במליחה ע"י קליפה ואם אפי' באותה חתיכה עצמה התירו במליחה ע"י קליפה ואפי' באיסור שיש בו סרך שמנונית ק"ו באיסור חטה בפסח שהוא כחוש לגמרי שהיה לנו להתיר אפי' החתיכה עצמה ע"י קליפה וק"ו בן ק"ו לשאר חתיכות שנמלחו עמה שיש לנו להתיר בלא קליפה ועיין בהג"ה שו"ע סימן תס"ז סעיף י"ב שהקיל מהרמא"י לענין תרנגולת שנמלגה ונתערב מאותו תבשיל בשאר תבשילין דיש להתיר שאר התבשיל ועוד אני אומר דבענין כזה יש לנו לסמוך אדברי שאלתות ור"ת שהתירו חמץ בפסח בס' וכן כתב המרדכי בהדיא בפרק כל שעה גבי ככר לחם שנפל לבור דכל כה"ג סמכינן אשאלתות דרב אחאי שהתירו חמץ בפסח בס' ולפיכך די לנו והותר להחמיר באותה חתיכה עצמה מפני המנהג שנהגו