משאת בנימין קסח

למקום או מחתיכה לחתיכה אבל במקום אחד כגון מעשה דראב"ן ובמליגת התרנגולת שיש לספק בזמן ולומר שמא היתה החטה במים קודם רתיחה והחמיצה או לאחר כך כה"ג מזמן לזמן לא אמרינן כאן נמצא כאן היה דכה"ג אשכחן פ"ק דחולין ובפ"ק דנידה לענין בהמה שנמצאת טרפה ולענין מקוה שנמצאת חסיר דלא אמרינן השתא שנטרפה או הש שחסירה המקוה אלא מטעם העמד המקוה על חזקתה והבהמה כיון שנשחטה בחזקת היתר היא עומדת הא לא הוה חזקה לא היינו אומרין השתא היא שנטרפה או השתא היא דחסירה. והלכך כאן דליכא חזקה חיישינן שמא בשעת מליגת התרנגול' היה הגרעין במי' חמין אך קשה ממה שכתב שם הרב ב"י בשם המרדכי גבי נמצא גרגיר חטה אצל התרנגול' בקערה כו' דמשמע הת' דלא שרינן אלא מטעם ספק ספקא אבל אי ליכא אלא חד ספק לא שרינן מטעם כאן נמצא כאן היה וי"ל דלא אמרינן כאן נמצא כאן היה אלא היכא דליכא למיתלי יותר במקום אחר מבמקום שנמצא בו האיסור כגון מחתיכה לחתיכה אבל ההוא דמרדכי דאע"ג שנמצא החיטה על הקערה ולא על התרנגולת מ"מ שכיח טפי למצא החטה בתרנגולת יותר מבקערה שדרך התרנגולת לאכול חיטין ואין דרך הקערה להיות בה חיטין. הלכך אי לאו טעמא דס"ס הוה תלינן במידי דשכיח טפי בין להקל בין להחמיר דבכל מקום תלינן במידי דשכיח וכמו שכתבו המפרשים פרק א"ט גבי ספק כלבא ספק שונרא אימא כלבא וכן כתב בטור סימן נ"ז ומכל מקום יצא לנו מזה דלכולי עלמא אחזוקי איסורא לא מחזקינן דכאן נמצא כאן היה אם לא דיש לתלות באיסורא יותר מבהיתר הלכך בנ"ד לא מחזקינן איסורא מחתיכה לחתיכה ואמרינן כאן נמצא כאן היה הלכך אין ראוי לחוש לטעם הראשון גם לטעם השני של המחמירין דמאחר שקי"ל במליחה לשער בס' כמו בבישול א"כ ע"כ ס"ל דבמליחה מפעפע מחתיכה לחתיכה גם זה אינו נראה כלל משום דאפילו לדברי הנך רבוותא דאית להו מליחה בששים היינו דוקא באיסור שמן אבל באיסור כחוש פשוט דסגי בקליפה לכו"ע דהא אפילו בצלי אמרינן בפרק גיד הנשה ההוא גדי כחוש הוה סגי בקליפה וכ"ש במליחה דלא עדיף מליחה מצלי ואע"ב, דאנן קי"ל אפילו באיסור כחוש ובמליחה לשער בס' לאו מדינא הוא אלא מטעם דאין אנו בקיאין איזה כחוש ואיזה שמן כדאיתא בהג"ה ש"ד סי' ל"ח בשם מהרא"י ושאר מחברים לפיכך כל מקום דאיכא סרך שמנונית ואפילו בציר ודם וכ"ש בבשר וחלב אנו מחמירין לשער בס' משום דאיכא קצת שמנונית אבל איסור כחוש לגמרי כגון חטה בפסח ליכא למ"ד להצריך יותר מקליפה דעינינו רואים דאינו מפעפע כלל ובלי ספק דבחמץ בפסח לא שייך לומר אין אנו בקיאין וכן כתב בת"ח סימן ל"ח דלשון כל מחברים קמאי ובתראי משמע דוקא בדאיכ' סרך שמנוני' בעי ס' גם מורי מהר"ן בחיבור מבוא שערים כתב כן בהדיא ואע"ג שמצינו קצת מרבוותא שהחמירו בחתיכה עצמה שנמצא החטה עליה לאסור כולה כמו שכתב טור או"ח סימן תס"ז בשם הרוקח והמרדכי פרק כל שעה בשם חכמי נרבונ"א והכלבו בהל' פסח בשם קצת מרבוותא מכל מקום כל אלו דברים דחוים הם שכבר השיגו כל גדולי המחברים על המחמירין הללו שאוסרין כל החתיכה. והמה מהר"ם ורשב"א ורא"ש והמרדכי בשם מהר"ם ושאר רבוותא קמאי ובתראי כולן ס"ל דאף על גב דבשאר איסורין מליחה בס' אעפ"כ בחטה בפסח לא הצריכו רק קליפה ודלא כדעת מהר"ר יוסף כ"ץ מקראקא דכתב בהני דסברי חמץ במליחה בקליפה אזלי לטעמייהו דס"ל דגם בשאר ימות השנה מליחה סגי בקליפה ומאן דס"ל בשאר ימות השנה מליחה בס' ס"ל בחמץ במשהו שהרי הרשב"א כתב בהדיא בת"ה הארוך והקצר דשאר מליחה בס' ואף עכ"פ כתב רבינו ירוחם בשמו דבחטה בפסח סגי בקליפה כאשר הביא הב"י דבריו בטא"ח סימן תס"ז והמרדכי ס"פ כ"ה כתב בשם מהר"ם דמליחה דחלב ובשר בעי ס' ולענין חמץ כתב המרדכי בשמו פרק כל שעה דסגי בקליפה גם האגור סימן אלף קע"ה כתב בשם מהר"י מוליי"ן דמליחה בס' ובסימן תשפ"ג לענין חטה בפסח פסק דלא צריך רק קליפה ולפי זה אפילו החתיכה עצמה שנמצא החטה עליה היה לנו להתיר על ידי קליפה אך כמדומה לי שנהגו