משאת בנימין קסו

אלא ודאי קושטא קאמר ומאי דקים ליה בנפשיה הודה וא"כ אין כאן אמתלא כלל ושפיר סמכינן אעדותו וכן כתב הרב הגדול מהר"י קאר"ו בתשובת סימן ד' מדיני מל"ת וגדולה מזאת כתב מהר"י קאר"ו ז"ל שם בסי' ח' בעובדא דנפתלי היר"ץ דלפעמים אפילו אם הודה מתוך היסורים ועינוי אמרינן דקושטא קאמר וסמכינן עליו ע"ש ודי לדברינו זה שכתבנו דלא ניחוש לעדות הרוצח לומר שקורי משקר משום דאינו ל"ת או משום דאיכא אמתלא אלא ודאי קושטא קאמר וסמכינן על עדות זה שפיר גם מה שכתבנו דבנ"ד היה צריך לומר וקברתיו לכו"ע דדמיא לעד א' במלחמה ומים שאין להם סוף. גם זה לאו כלום הוא שכבר כתב הריב"ש והרבה מהאחרונים דוקברתיו לאו דוקא אלא כל שנתעסק בטלטול ממקום למקום כדרך המתים ולא היה נודד כנף ופוצה פה ומצפצף בהא סני ומדברי הר"ן ז"ל בתשובה משמע דאפילו טלטול לאו דוקא שהרי כתב וקברתיו לאו דוקא אלא כגון דאמר אני נגעתי בו לאחר שמת או פניתיו ממקום למקום סגי כמו וקברתיו דמה לי וקברתיו ומה לי מתעסק בגופו בין כך ובין כך לא שייך לומר בדדמי כיון שמתעסק בו ואין נודד כנף ושום תנועה לא ראה בגופו ולפיכך בנ"ד שהנכרי הרוצח ואשתו אחר הריגתו של יוסף הנ"ל בדקו אותו בכל גופו בבגדיו לראות אולי ימצאו אצלו מעות כמבואר בב"ד חשיב נמי כמו וקברתיו שהרי התעסקו בכל גופו ולא היה נודד כנף פוצה פה ומצפצף ואכתי איכא למידק קצת בהאי מלתא מאחר שהרוצח לא הזכיר שם אביו רק שם יוסף לבד ואנן בעינן שמו ושם אביו גם זה לאו כלום הוא דמאחר שהזכיר שמו ושם עירו כמבואר בב"ד סגי בהכי ובפרט שאנו יודעין שלא נעלם מעיר סנעטין איש אחר ששמו יוסף רק יוסף זה בעלה של האשה מרת חוה תו לא חיישינן למידי ועוד דבלאו הכי ש"ד דאפי' שמו ושם עירו לא בעינן כיון שכמר שבח ידע שיוסף הנ"ל נתלוה עם הנכרי הזה בדרך לא חיישינן שמא יוסף הלך לו והוא הרג לאיש אחר דכה"ג לא חיישינן כדאמרינן בפ' בתרא דיבמות מעשה בישראל ונכרי שהיו מהלכין בדרך ובא נכרי ואמר אבל על יהודי שהי' עמי ומת וקברתיו והשיאו את אשתו דמשמע אע"פ שהנכרי אינו מכיר את האיש בשמו כיון דידעינן שזה האיש יצא עמו לא חיישינן לאחר סוף דבר אשתו של יוסף הנ"ל מותרת להנשא לכל גבר די תצביין ובהיות שחומר א"א איסור גדול הוא ורבי' מגדולי המורי' החמירו בו כאשר כתבו בחיבוריהם ע"כ לא מלאני לבי לסמוך על הוראתי לבדי רק בתנאי שיסכימו עמי מגדולי המורים כדי לימטא לי שיבא מכשורי ואם לא יכוונו לדעתי ולא יסכימו עמי הרי דברי בטלין לנגדן לענין הלכה למעשה דברי הקטן בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל: אחר שכתבו זה מצאו את הנהרג ז"ל קרוב לחמשה חדשים אחר הריגתו נקבר סמוך לאותו מקום שהגיד הרוצח ולא הכירוהו כי כבר נתעכל הבשר אך ברגליו היה הבשר קיים כי היה לבוש בבתי שוקים ואמרה אשתו של יוסף שהיה לו רושם שקורין פלעק ברגל א' וכן מצאו הרושם כדבריה ולא נ"ל להתיר את האשה ע"י סימן רושם כי כבר כתבתי בתשובה אחת שרושם הוה סימן שאינו מובהק ואין לסמוך להתיר א"א לעלמא וכבר הותרה האשה ויושבת תחת בעלה ע"י הסכמת גדולי הדור שהסכימו עמי. נאם בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל: סט שאלה חטה נמצאה בפסח בתוך הוושט התלוי בקורקבן התרנגולת. והתרנגולת נמלחה עם שאר בשר בכלי אחד וקודם שמצאו החטה בשלו הבשר שנמלח עם התרנגולת ואכלוהו ובאותו כף שהגיסו בה את הקדירה שבשלו בה את הכשר הנזכר בה הגיסו ג"כ קדירות אחרות גם השאילו הכף והקדרות לשכנות שבעיר ואחר כל זה מצאו החטה בתרנגולת הנזכרת ועתה שואל השואל דין על הכלים וכל המאכל והתבשיל שבשלו באותן כלים בכמה בתים אם אפשר לצדד ולהתיר משום שמחת יו"ט: תשובה לפי ההנחה שהניח והעמיד מורי הרב רמא''י ז"ל בטור א"ח בש"ע בהג"ה סי' תס"ז וז"ל העיקר לאסור אותה חתיכה כולה שנמצאת החטה עליה ולהתיר האחרות