משאת בנימין קסה

נתכווין להתיר או להעיד מאחר שבהודאתו מחייב את עצמו למיתה מש"כ בפונדקית ואין לומר ההיא דפונדקית בריר טפי שהראתה להם קברו. וע"כ לא פתחו הקבר או שפתחו ולא הכירוהו דאי פתחו והכירוהו לא היו צריכין לעדות הפונדקית וסוגיא דהתם משמע דעל עדות הפונדקית סמכו ואין להקשות ממתניתין דסוף יבמו' אין מעידין עליו עד שתצא נפשו אפי' ראוהו מגוייד וצלוב והחיה אוכלת וכו' אלמא אע"ג דיש הוכחה גדולה אפי"ה חיישינן שמא חי הוא אע"ג דמוכח הוא דקושטא הוא שמת וכן פ' האשה שלום ההוא גברא דבשלהי הלולא אתלי נורא בבי גננא אמרה להו דביתהו חזו גבראי אתו חזו גברא חרוכה דשדא ופיסת ידא דשדא סבר רב חייא בר אבין למימר היינו עישינו עלינו הבית עישינו עלינו המערה וכו' אלמא אע"ג דמוכח טובא דקושטא הוא דמת אפי"ה לא סמכינן עלה למשרי א"א לעלמא אם לא בדבר ברור דחזינן שיצא נפשו ומת איברא הכי הוא ודאי דלא שרינן א"א לעלמא עד שיעידו דבר ברור על המיתה ודאית בלי שום ספק דהכי אמרינן בבכורות כי אקילו רבנן בסופו אבל בתחילתו לא אקילו ופירש"י בסופו היינו בעדים שמעידין דאקילו רבנן דאפי' נכרי ועבד ושפחה נאמנים להעיד אחר שיתברר לנו שהוא מת ודאי בדבר הברור שהוא תחילת הדבר ועיקר ובנ"ד נמי אי לאו עדותו של הנכרי הרוצח שהוא מעיד דבר ברור ומיתה ודאית לא היינו סומכין על כל האומדנות והוכחות שבעולם אך מפני שעדות הנכרי הרוצח לבדו אינו מועיל כיון שאינו מל"ת גמור גם אמתלא איכא בדבר לפיכך אי לאו חזינן דקושטא דמלתא הוא לא הוה סמכינן אעדות הנכרי הרוצח אבל כי מצרפינן קושטא דמלתא בהדיה עדות הנכרי הרוצח שפיר סמכינן עלייהו ושרינן אשת יוסף הנ"ל להנשא לעלמא העולה מדברינו כל היכא דחזינן קושטא דמלתא ובירור הדברים אף בלא עדותו של הנכרי המעיד אז סמכינן על עדות הנכרי זלא חיישינן לשקרא אע"ג דליכא מל"ת ואיכא אמתלא וכן נראה מדברי נ"י בסוף יבמות שכת' דנכרי מל"ת אינו נאמן מדין עדות דנכרי לאו בר עדות הוא כלל אלא משום דקי"ל דקושטא קאמר כיון דמל"ת ומשום עיגונא הקילו בה ע"כ וכה"ג צריכין אט לומר במה דתניא בתוספתא דאין מעידין עליו עד שיהו מכירין שמו ושם עירו ואפי"ה חזינן שהתירו היכא דקאמר קושטא דמילתא אף בלא שמו ושם עירו כמו שכתב הרב ב"י בשם תשובת הרמב"ם שנכרית אחת לא הכירה לא בשמו ולא בשם עירו רק שהעידה שהוא היה מודעתנו כשהיה בעכו ועושה מלאכתנו וכן בהגהות מרדכי בסוף יבמות גבי נכרי א' שאמר מעולם לא הרגתי אלא יהודי אחד שהיה מוליך י' ליטרין ששלחה מרת יהודית לאחיה וכו' נראה מדברי הר"ן שכתב בתשובה שאע"פ שאמרו בתוספתא אין מעידין עד שמכירין שמו ושם עירו וכו' ודאי כל שמעיד בדבר ברור שאי אפשר לספק באחר משיאין את אשתו ואע"פ שלא הוזכר את שמו ונראה להביא עוד ראיה לדברי דכל היכא דבריר וחזינן קושטא דמלתא שמת או נהרג אף בלא עדות הנכרי תו לא חיישינן לשיקרא וסמכינן אעדות הנכרי אפי' אין כאן מל"ת שהרי כתב מהרא"י בפסקים וכתבים סימן קל"ט על אשה א' שהתיר ר' טעבל ע"י שאלה לנכרי וניסת על פיו והסכים הרב מהרא"י לשריותא דההיא איתתא בדיעבד וכתב שם לכתחילה אין להתיר כה"ג כיון דבלא עדותו של הנכרי אין כאן ברור כלל וכל ההוכחות מפי הנכרי לבדו יצאו ואם אין כאן מל"ת אין כאן כלום ע"כ משמע הא בנ"ד דבירור הדברים חזינן בלא עדותו של הנכרי מכל ההוכחות הברורות דלעיל פשיטא דאפילו לכתחילה יש לסמוך עליה ועוד נראה דהאי אמתלא דלעיל לאו אמתלא היא דודאי אם עינו את הרוצח ביסורין ומתוך העינוי הודה זה הוא אמתלא גמורה דאיכא למימר שקורי קא משקר ומשום שקשה עליו לסבול היסורים הודה ואמר שהוא הרוצח כדי להנצל מן היסורים וכדאמרינן אלמלא נגדוהו לחנניא משאל ועזריה הוו פלחו כו' אבל בנ"ד דעדיין לא עינו את הרוצח והודה ודאי דקושטא קאמר דאם לא כן לא היה לו להודות ולחייב את ראשו חנם בלי פשע ואם מפחד היסורין שלא יענו אותו די לצרה בשעתה והיה לו להמתין עד שעה שיתחילו היסורין ולא להקדים ולהודות ולשקר וקודם שיצא דינו לעינוי